סוטה, פרק ט', משנה ג'. בחלקים הקודמים עסקנו במצוות עגלה ערופה ובמדידה הנעשית כדי לקבוע איזו עיר קרובה ביותר לגופה שנמצאה. אף שניתן היה לחשוב כי משנתנו באה לדון במדידה עצמה, אין הדבר כן: המדידה תידון במשנה הבאה, שבה נתבאר מהיכן בגוף מודדים.
מת מצווה קונה מקומו:
משנתנו עוסקת במושג שהותקן על ידי יהושע בעת כניסתם של ישראל לארץ ישראל, כאחד התנאים שהתנה: מת מצווה - גופה שאין מי שיקבור אותה - קונה את מקומו. כלומר, יש לו בעלות ממונית על המקום שבו נמצא, ומכוח זו ניתן לקוברו שם.
המקרה שבמשנה:
השאלה שבה עוסקת המשנה היא: כאשר הגופה נמצאה בשני חלקים, איזה מהם עיקרי? לשון המשנה: "נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר" - הראש נמצא במקום אחד והגוף במקום אחר. השאלה היא היכן מת האדם באמת: האם הגוף נפל במקום שבו נמצא, והראש התגלגל מעט הלאה, או שדווקא הראש נפל במקומו, והגוף הוא שזז מחמת הפרפור שלפני המוות.
מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא:
"מוליכין הראש אצל הגוף, דברי רבי אליעזר" - לדעתו הגוף נפל במקומו והראש הוא שהתגלגל, ולפיכך קוברים את הראש במקום שבו נמצא הגוף. השטח שהמת קונה, שבו תפס כביכול חזקה כדי להיקבר, הוא המקום שבו נהרג - היינו מקום מציאת הגוף ולא מקום מציאת הראש - והראש מועבר לשם.
"רבי עקיבא אומר: הגוף אצל הראש" - רבי עקיבא חולק וסובר שהראש נפל במקום שבו נמצא, והגוף הוא שהתגלגל וזז לפני שנפל, ולפיכך מוליכים את הגוף אל הראש.
לסיכום: במשנה זו למדנו את תקנתו של יהושע בכניסה לארץ, שמת מצווה קונה את מקומו וזוכה בבעלות ממונית להיקבר בו, ואת מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בגופה שנמצאה בשני חלקים: לרבי אליעזר מקום הגוף הוא מקום ההריגה ואליו מוליכים את הראש, ולרבי עקיבא מקום הראש הוא העיקר ואליו מוליכים את הגוף.
במשנה הבאה נעסוק במדידה עצמה - מהיכן בגוף מודדים כדי לקבוע את העיר הקרובה.