סוטה, פרק תשיעי, משנה ד'. משנה זו עוסקת בשאלה מהיכן בגופה מודדים, כדי לקבוע איזו עיר קרובה ביותר אל החלל.
מאיזה מקום בגופה מודדים:
"מן הטבור" - דעת רבי אליעזר. הרמב"ם מבאר שהטבור נחשב אמצע הגוף, ובאזור זה נמצאת מערכת העיכול שבה מעובד המזון; ולפיכך מודדים מנקודת האמצע.
"מן החוטם" - דעת רבי עקיבא, שכן משם נשמת האדם ונשמת החיים.
"מן הצוואר" - דעת רבי אליעזר בן יעקב, מן המקום שבו נעשה האדם חלל. יסוד הדבר בלשון הפסוק ביחזקאל: "חללי צואר", ובלשון הפסוק בעגלה ערופה: "אל העיר הקרובה אל החלל". מתוך קישור זה שבין החלל לצווארו, נחשב הצוואר למקום שבו היו עיקר החיים, ומשם נהרג.
הגמרא בסנהדרין מספרת כי קין, כשהרג את הבל, לא ידע כיצד להמיתו. הוא הכה אותו במקומות שונים בגופו, עד שהגיע לצווארו ושם הצליח להרגו. מכאן שהצוואר, לדעת רבי אליעזר בן יעקב, הוא המקום שממנו מודדים.
לסיכום: במשנה זו נחלקו התנאים בנקודת המדידה שבגופה: רבי אליעזר - מן הטבור, שהוא אמצע הגוף ומקום עיבוד המזון; רבי עקיבא - מן החוטם, מקום נשמת החיים; ורבי אליעזר בן יעקב - מן הצוואר, המקום שבו נעשה האדם חלל, כלמד מן הפסוקים ומן המסופר בגמרא על קין והבל.