משנה ה' בפרק ח' של מסכת סוטה ממשיכה בדברים הנאמרים אל הצבא בטרם יציאתו למלחמה. במקרה זה מבהירה הגמרא כי דברים אלו נאמרו על ידי השוטרים בלבד, ולא על ידי הכהן כלל.
לשון המשנה:
המשנה מביאה את הפסוק: "ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו: מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" - השוטרים הוסיפו והמשיכו לדבר אל העם, אל החיילים, ואמרו כי מי שהוא ירא ורך לבב, ילך ויחזור לביתו.
למה מתייחס הביטוי "הירא ורך הלבב"?
רבי עקיבא: מכיוון שנאמר "הירא ורך הלבב", הרי זה כמשמעו ובפשטות - "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה". 'קשרי המלחמה' הם היכולת לעמוד בשורה מול האויב בלי לשבור אותה, וכן "ולראות חרב שלופה" - שאינו יכול לשאת את מראה החרב השלופה הבאה כנגדו.
רבי יוסי הגלילי: אין זו הכוונה, אלא "זהו המתיירא מן העבירות שבידו" - אדם המפחד מן העבירות שבידו, וחושש שבגללן ייפגע במלחמה. זהו הפחד שאוחז בו.
הגמרא מבהירה כי רבי יוסי הגלילי אינו חולק על רבי עקיבא, ולדעתו אף הפחד מפני הנזק הפיזי בכלל הדברים, שהרי הפסוק אומר "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" - שעלול הוא להדביק אחרים בפחדו, ומכאן שהדברים מתייחסים בוודאי גם לפחד מפני המלחמה עצמה. אלא שרבי יוסי הגלילי סבר כי הכוונה גם לעבירות שבידו, ואפילו אם עבר על דברי סופרים - דבר שמקורו בדברי חכמים, דרבנן.
"לפיכך תלתה להם התורה את כל אלו":
כיוון שהחוזר מתיירא מחטאיו, נתנה התורה את כל שאר הסיבות שבגללן מותר לו לעזוב - שיחזור בגללן, כדי שלא יידעו הסובבים אותו את הסיבה האמיתית ולא יתבייש. הם יסברו שעזב מפני שבנה בית חדש, או מפני שנשא אישה חדשה, וכיוצא בזה.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי אומר שהעבירות שבהן מדובר הן עבירות של איסורי לאו, ובהן:
"אלמנה לכהן גדול" - אלמנה הנשואה לכהן גדול.
"גרושה וחלוצה לכהן הדיוט" - גרושה או חלוצה הנשואה לכהן הדיוט.
"ממזרת ונתינה לישראל" - ממזרת או נתינה הנשואה לישראל, שאסורה לו.
"בת ישראל לממזר" - בת ישראל רגילה הנשואה לממזר.
איסורים אלו הם איסורי לאו לאיש וכן לאישה, וכאן מדובר באיש היוצא למלחמה. בכך שנקט רבי יוסי דווקא בעבירות מסוימות אלו, כוונתו לומר שהחשש הוא לעבירות שהן מן התורה, דאורייתא, בלבד; עבירות שהן דרבנן אינן סיבה מוצדקת לחזור מן המלחמה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דברי השוטרים - "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" - ובמחלוקת ביאורם: לרבי עקיבא כמשמעו, מי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה; ולרבי יוסי הגלילי, המתיירא מן העבירות שבידו, ואף מדברי סופרים. עמדנו על כך שהתורה תלתה את כל שאר סיבות החזרה כדי שלא יתבייש החוזר בחטאיו, ועל דעת רבי יוסי המונה איסורי לאו ומגדירה שרק עבירות דאורייתא מצדיקות חזרה מן המלחמה.