סוטה, פרק ח', משנה ג'. במשנה הקודמת מנינו את אלו שהתורה מוציאה מן המערכה: מי שבנה בית חדש, נטע כרם או נשא אישה, ועדיין לא הגיע לכלל הנאה מהם - אלו חוזרים מן המלחמה. משנתנו באה למנות את הדברים שאינם נכללים בגדר זה.
אלו שאינם חוזרים מן המלחמה:
"הבונה בית שער, אכסדרה ומרפסת" - בית שער לחצר, אכסדרה (מרפסת מקורה לפני הבית) או מרפסת שהיא מעין גזוזטרה. בניינים אלו אינם משמעותיים דיים כדי לזכות את בעליהם בחזרה מן המלחמה.
"הנוטע ארבעה אילני מאכל" - הנוטע ארבעה אילנות בלבד אין נטיעתו נחשבת, שכן נדרשים לפחות חמישה.
"וחמישה אילני סרק" - אף אם נטע חמישה אילנות, אם אילני סרק הם אין הם נחשבים.
הנישואין שאינם מזכים בחזרה:
"המחזיר את גרושתו" - הנושא בחזרה את אותה אישה שגירש.
"אלמנה לכהן גדול" - כהן גדול הנושא אלמנה, שאסורה לו.
"גרושה וחלוצה לכהן הדיוט" - כהן רגיל הנושא גרושה או אישה שנחלצה, שאסורות לו.
"ממזרת ונתינה לישראל" - ישראל הנושא ממזרת או נתינה, שאסורות לו.
"בת ישראל לממזר ולנתין" - וכן להיפך: ממזר או נתין שנשא בת ישראל אינו חוזר בשל נישואין אלו.
בכל אחד מן המקרים הללו קובעת המשנה: "לא היה חוזר".
תוספות התנאים:
"רבי יהודה אומר, אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר" - הבונה בית באותו מקום ממש שבו עמד הבית הקודם, אף שזה בית רגיל לכל דבר, אינו חוזר.
"רבי אלעזר אומר, אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר" - בתי הלבנים באזור השרון היו מתפוררים, ונהגו לבנותם מחדש כל שבע שנים. מכיוון שאין הם מחזיקים מעמד, אין הם נחשבים קבועים דיים כדי לשמוח בהם.
לסיכום: משנתנו מונה את אלו שאין בניינם, נטיעתם או נישואיהם מזכים אותם בחזרה מן המלחמה: בונה בית שער, אכסדרה ומרפסת; נוטע ארבעה אילני מאכל או חמישה אילני סרק; והנושא אישה באיסור או מחזיר את גרושתו. רבי יהודה הוסיף את הבונה בית על מכונו, ורבי אלעזר את הבונה בית לבנים בשרון, שאין בו קבע.