סוטה פרק ז', משנה ז'. המשנה מנתה קודם לכן את הדברים שיש לאומרם בלשון הקודש, וביניהם ברכות כהן גדול - הן הברכות שהיה הכהן הגדול אומר בעת קריאת התורה ביום הכיפורים. עתה באה המשנה לתאר את סדר התהליך כולו: "ברכות כהן גדול כיצד?"
סדר העברת ספר התורה מיד ליד:
"חזן הכנסת נוטל ספר תורה" - בבית המקדש היה בית כנסת שבו קראו בתורה, ו'חזן הכנסת' הוא הממונה על כל צרכיו. המילה 'חזן' נגזרת מלשון 'חוזה', כלומר הרואה והמשגיח על הצרכים, ובלשוננו: השמש. הוא נוטל את ספר התורה ומוציאו מבית הכנסת.
"ונותנו לראש הכנסת" - ראש הכנסת הוא מה שאנו מכנים הגבאי, האדם המחליט מי עולה ומי מוביל.
"וראש הכנסת נותנו לסגן" - הסגן הוא משנהו של הכהן הגדול, העומד מוכן להחליפו אם יארע לו דבר.
"והסגן נותנו לכהן גדול" - כל תכליתה של שרשרת מסירה זו היא להראות את מעלתו של הכהן הגדול, שדרגות רבות מצויות תחתיו.
"והכהן הגדול עומד ומקבל וקורא עומד":
מכך שהכהן הגדול קם ומקבל את הספר, מוכח שהיה יושב קודם לכן. על סמך זה מסיקה הגמרא שהקריאה נעשתה בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל, שכן ההלכה היא שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
מה קורא הכהן הגדול:
"אחרי מות" - הפרשה בספר ויקרא העוסקת בעבודת יום הכיפורים.
"ואך בעשור" - הפרשה שבפרשת אמור, במניין המועדים, הנוגעת ליום הכיפורים.
"ופרשת עשור שבחומש הפקודים קורא על פה" - פרשת המוספים שהוקרבו ביום הכיפורים, המצויה בספר במדבר (הנקרא גם חומש הפקודים), נקראת בעל פה.
לאחר הקריאה הוא "גולל את התורה, מניחה בחיקו", ואומר: "יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן" - כדי שלא יסברו השומעים שספר התורה חסר את הפרשה שהוא עומד לקרוא בעל פה. הפרשה אמנם כתובה כאן, אלא שאין הוא קורא אותה מתוך הספר, לפי שגלילת הספר עד לאותו מקום שבספר במדבר אורכת זמן רב.
הכלל הנוהג הוא שאין גוללים ספר תורה בציבור אלא בשיעור הזמן שבו עדיין לא סיים המתורגמן - האומר את התרגום הארמי - את תרגום הפסוק האחרון; ואילו גלילה זו הייתה אורכת זמן רב מכך. לפיכך הוא גולל את הספר, מניחו בחיקו, ומודיע שיש כאן עוד, ואת פרשת העשור לחודש הוא קורא בעל פה.
שמונה הברכות:
על התורה - הברכות הרגילות של העולה לתורה: הברכה שלפניה והברכה שלאחריה.
על העבודה - כמקבילתה בתפילה, וחותמה: "אשר ברחמים בוחר בעבודת עמו ישראל".
הודאה - כנגד 'מודים', להודות להשם.
על הסליחה - ברכה מיוחדת כמקבילתה בתפילות יום הכיפורים: "סולח לעוונות ישראל ברחמים".
על המקדש - ברכה מיוחדת לבית המקדש, החותמת ב"השוכן בציון".
על ישראל - שלא תסור השכינה מישראל, וחותמה "הבוחר בישראל".
על הכהנים - שיקבל הקדוש ברוך הוא את קרבנותיהם ברצון.
שאר התפילה - ברכה כללית, החותמת "ברוך אתה ה' שומע תפילה".
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדרן של ברכות כהן גדול ביום הכיפורים: מסירת ספר התורה מחזן הכנסת לראש הכנסת, ממנו לסגן וממנו לכהן הגדול - להראות את מעלתו; קריאתו בעמידה, שממנה למדה הגמרא שקרא בעזרת נשים, שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד; הפרשיות שקרא מן הכתב - "אחרי מות" ו"ואך בעשור" - ופרשת העשור שבחומש הפקודים שקרא בעל פה מפני טורח הגלילה; ולבסוף שמונה הברכות שבירך.
בחלק הבא נמשיך בהמשך הפרק.