סוטה פרק ז', משנה ו'. הדבר הנוסף שמנתה המשנה קודם לכן כנאמר בלשון הקודש הוא ברכת כהנים - הברכות שבהן מברכים הכהנים את עם ישראל. המשנה פותחת ושואלת: "ברכת כהנים כיצד". אף כאן אין הכוונה למקור לכך שהברכה נאמרת בלשון הקודש, אלא לתיאור אופן קיומה של המצווה בפועל.
שלוש ברכות במדינה וברכה אחת במקדש:
"במדינה אומרים אותה שלוש ברכות" - מחוץ לבית המקדש נאמרת הברכה כשלוש ברכות נפרדות, וכפי שאנו נוהגים עד היום:
"יברכך ה' וישמרך" - והעם עונה "אמן".
"יאר ה' פניו אליך ויחונך" - והעם עונה "אמן".
"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" - והעם עונה "אמן".
"ובמקדש ברכה אחת" - בבית המקדש נאמרו שלושת הפסוקים כברכה אחת רצופה, והעם היה עונה רק בסיומה. אף נוסח התשובה היה שונה: במקדש לא אמרו "אמן" אלא "ברוך ה' לעולם ועד", ואמירה זו נאמרה פעם אחת בלבד, לאחר שלושת הפסוקים כולם - ומכאן ששלושתם נחשבו כברכה אחת.
הזכרת שם ה':
הבחנה נוספת בין ברכת כהנים שבמקדש לזו שמחוצה לו: "במקדש אומר את השם ככתבו" - במקדש היו הכהנים מזכירים את שם ה' כפי שהוא כתוב, דבר שאין אנו עושים כלל. "ובמדינה בכינויו" - מחוץ למקדש מזכירים הכהנים את השם בכינויו, בשם אדנות.
נשיאת הכפיים:
"במדינה כהנים נושאים את ידיהם כנגד כתפיהן" - מחוץ לבית המקדש מגביהים הכהנים את ידיהם כנגד כתפיהם, בגובה הכתפיים.
"ובמקדש על גבי ראשיהן" - בבית המקדש הגביהו הכהנים את ידיהם למעלה מראשיהם.
"חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ" - הכהן הגדול נשא את הציץ על ראשו, ועליו נכתבו המילים "קודש לה'". מפני קדושת שם ה' שבציץ לא היה מגביה את ידיו למעלה ממנו.
וטעם ההגבהה שבמקדש: בבית המקדש הייתה השכינה שורה מעל אצבעותיהם ופרקי ידיהם של הכהנים בשעת הברכה, ולפיכך הגביהו את ידיהם למעלה מראשיהם.
"רבי יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ" - רבי יהודה חולק וסובר שאף הכהן הגדול היה מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. והמקור לדבריו: "שנאמר: 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם'" - אהרן הגביה את ידיו אל האומה ובירך אותה.
הרי שכל עצם מושג נשיאת כפיים - הגבהת הידיים - נלמד מן הכהן הגדול, ואהרן כהן גדול היה ולבש ציץ. ומאחר שהכהנים הפשוטים מגביהים את ידיהם למעלה מראשיהם, יש להסיק, לדעת רבי יהודה, שאף אהרן וכל כהן גדול אחריו הגביה את ידיו למעלה מראשו, אף שהדבר למעלה מן הציץ.
לסיכום: במשנה זו למדנו את אופן קיומה של ברכת כהנים ואת ההבדלים שבין המקדש למדינה: שלוש ברכות עם "אמן" מחוץ למקדש לעומת ברכה אחת ותשובת "ברוך ה' לעולם ועד" במקדש; הזכרת השם ככתבו במקדש ובכינויו במדינה; והגבהת הידיים כנגד הכתפיים במדינה ולמעלה מן הראש במקדש, למעט הכהן הגדול מפני הציץ - ובמחלוקת רבי יהודה, הלמד מאהרן שאף הכהן הגדול מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.