המשנה שלפנינו עוסקת באחד הפריטים האחרונים שנמנו בתחילת הפרק בין הדברים הנאמרים בלשון הקודש - פרשת המלך, היא מצוות הקהל. חיוב לשון הקודש נאמר לא רק בקריאת הפרשה עצמה, אלא גם בברכות הנאמרות שם. המשנה פותחת ושואלת: "פרשת המלך כיצד" - כיצד התקיימה הפרשה שנקראה על ידי המלך במעמד הקהל?
זמן הקריאה ומקומה:
"מוצאי יום טוב הראשון של חג" - מיד בצאת יום טוב הראשון של סוכות, באותו הלילה. "בשמיני" - בשנה השמינית למחזור השמיטה, "במוצאי שביעית" - מיד לאחר שנת השמיטה. "עושין לו בימה של עץ בעזרה" - היו עושים למלך בימה עשויה עץ בעזרה שבבית המקדש, "היושב עליה" - והוא היה יושב עליה. "שנאמר: מקץ שבע שנים במועד" - הפרשה מתארת כי בסוף שבע השנים, במועד הבא לאחר שנת השמיטה, הוא חג הסוכות, יש לקרוא בתורה.
סדר העברת ספר התורה:
"חזן הכנסת נוטל את ספר התורה" - כפי שהוזכר, זהו האדם המטפל בכל צרכי בית הכנסת שבמקדש, כעין השמש.
"ונותנו לראש הכנסת" - ראש הכנסת הוא כעין הגבאי, המחליט מי עושה מה.
"ראש הכנסת נותנו לסגן" - לסגן הכהן הגדול, עוזרו של הכהן הגדול.
"סגן נותנו לכהן גדול".
"וכהן גדול נותנו למלך" - וכל זאת כדי להראות חשיבות וכבוד למלך.
"והמלך עומד ומקבל וקורא יושב" - המלך עומד ומקבל את הספר, וקורא בו בישיבה.
מכיוון שמדובר כאן בבית המקדש השני - וייתכן שכך היה גם בבית המקדש הראשון, אלא שהדוגמה שתובא להלן היא מימי בית שני - ומלכי בית שני לא היו משושלת בית דוד, וככאלה לא הותר להם לשבת בעזרה, מדובר כאן על עזרא הנשיא.
מעשה באגריפס המלך:
"אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד" - אגריפס, שמלך לקראת סוף ימי בית שני והיה אחד מצאצאי הורדוס, עמד וקיבל את הספר וקרא בו בעמידה מתוך כבוד לקריאת התורה, אף שלא היה חייב בכך ורשאי היה לקרוא בישיבה. "שבחו חכמים" - וחכמים שיבחו אותו על שנהג כך.
ובנוגע לקריאתו של אגריפס אירע מעשה: "וכשהגיע ל'לא תוכל לתת עליך איש נכרי'" - כשהגיע לפרשת מינוי המלך, ובה קובעת התורה שאין לשים על עצמך איש נכרי למלך, "זלגו עיניו דמעות" - עיניו התמלאו דמעות, שכן הלכה זו פוסלת אותו מן המלכות. "אמרו לו: אל תתירא, אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה" - העם ביקשו לפייסו ולשמור על השלום עם המלך. יש אומרים שנאמר לו כן משום שאמו הייתה ממוצא יהודי, אך מכל מקום היה זה פיוס שלמעשה לא היה נכון.
הפרשיות שקרא המלך:
"מתחילת אלה הדברים עד שמע" - מתחילת ספר דברים עד פרשת שמע שבפרשת ואתחנן.
"ושמע" - פרשת שמע.
"והיה אם שמוע" - שבפרשת עקב.
"עשר תעשר" - שבפרשת ראה, העוסקת בחיוב נתינת המעשר.
"כי תכלה לעשר" - שבפרשת כי תבוא, העוסקת במצוות ביעור מעשרות בסוף השנה השלישית והשנה השישית של מחזור השמיטה.
הטעם לקריאת פרשיות אלו: זמן זה, זמן חג הסוכות, הוא זמן נתינת מתנות עניים.
לאחר מכן הוא חוזר אל פרשת המלך שבפרשת שופטים, העוסקת במינוי המלך, וממשיך לקרוא "עד שגומר כל הפרשה" - עד המשך ספר דברים, שם נאמר "מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב", הבא לאחר התוכחה שבפרשת כי תבוא.
הברכות:
"ברכות שכהן גדול מברך אותם, המלך מברך אותם" - אותן ברכות שהכהן הגדול אומר ביום הכיפורים, אומר גם המלך. "אלא שנותן לו של רגל תחת מחילת העוון" - במקום ברכת מחילת העוונות, שהיא אחת מברכות הכהן הגדול ביום הכיפורים, מכניס המלך במקומה את ברכת הרגל ויום טוב - "מקדש ישראל והזמנים", כנוסח שאנו אומרים בשמונה עשרה.