סוטה פרק ז' משנה ה': הברכות והקללות על הר גריזים והר עיבל

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

סוטה פרק ז', משנה ה': "ברכות וקללות כיצד" - הברכות והקללות שנאמרו על הר גריזים והר עיבל, כיצד היו. בניגוד למשניות הקודמות, שבהן משמעות המילה "כיצד" היא מניין - מהיכן אנו יודעים שהדבר נאמר בלשון הקודש - כאן הכוונה כפשוטה: כיצד נעשה הדבר, כיצד התקיימה המצווה ומה היה סדר התהליך.

זיהוי המקום:

המשנה פותחת: "כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים והר עיבל שבשומרון, שבצד שכם, שאצל אלון מורה" - משחצו בני ישראל את נהר הירדן, באו אל הר גריזים והר עיבל שבשומרון, בצד העיר שכם, בסמוך לאלון מורה. מניין לנו שמקומם סמוך לאלון מורה ולשכם? מגזירה שווה בין שני כתובים:

"הלא המה בעבר הירדן" - בשעה שנאמר להם הדבר בחומש היו בני ישראל בצידו המזרחי של הירדן, וההרים היו "בעבר הירדן", בצידו המערבי, בארץ ישראל, שם עמדו לאחר מכן. ונאמר שם שהיה זה "אצל אלון מורה".
"ולהלן הוא אומר" - בפרשת לך לך נאמר: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם... עד אלון מורה".

מכאן: "מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן" - כשם שאלון מורה שנאמר אצל אברהם עניינו שכם, כך אלון מורה שנאמר כאן ביחס להר גריזים והר עיבל הוא אצל שכם.

מעמד השבטים והארון:

לאחר זיהוי המקום מתארת המשנה את סדר המעמד:

"שישה שבטים עלו לראש הר גריזים ושישה שבטים עלו לראש הר עיבל" - שישה שבטים בראש כל הר.
"והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע" - הכהנים, הלוים והארון עמדו למטה, בעמק שבין שני ההרים.
"הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים" - הכהנים הקיפו את הארון, והלוים הקיפו את הכהנים.
"וכל ישראל מכאן ומכאן" - כל ישראל עמדו משני הצדדים, שנאמר בספר יהושע: "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון".

הברכות והקללות:

הלוים "הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה", והמשנה מביאה אחת מן הברכות: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה", "ואלו ואלו עונין אמן" - הן השבטים שעל הר גריזים והן השבטים שעל הר עיבל היו עונים אמן. בתורה עצמה מסופר רק על ה"ארור", על הקללה בלבד, ומן המשנה אנו למדים שלפני כל קללה נאמרה ברכה.

לאחר מכן הפכו הלוים את פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה", ושתי קבוצות השבטים שמשני צידי ההר היו עונים אמן. כך נהגו עד שהשלימו את כל הברכות והקללות.

האבנים, המזבח וכתיבת התורה:

לאחר מכן לקחו את האבנים שהוציאו מן הירדן - שתים עשרה אבנים - בנו מהן מזבח, טחו אותו בסיד, וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, כלשון הפסוק שיכתבו "באר היטב", שנתפרש כשבעים לשונות. ראוי לציין כי נחלקו הראשונים אם אכן נכתבה כל התורה - ואז היה הדבר בדרך נס - או שלא נכתבה אלא רשימת מצוות.

ומוסיפה המשנה כי לאחר מכן לקחו את האבנים, הלכו, באו ולנו עמן במקומן שבגלגל, שם שהה כלל ישראל. נמצא שהאבנים היו על הר גריזים והר עיבל באופן זמני בלבד.

לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר מעמד הברכות והקללות: זיהוי המקום בסמוך לשכם ולאלון מורה מכוח גזירה שווה מאברהם אבינו; עמידת שישה שבטים על כל הר והכהנים, הלוים והארון בעמק שביניהם; אמירת הברכה כלפי הר גריזים והקללה כלפי הר עיבל בעניית אמן של כולם; ולבסוף בניית המזבח מאבני הירדן, טיחתו בסיד וכתיבת דברי התורה בשבעים לשון, עד שהועברו האבנים למקומן שבגלגל.

המאמר המקורי

אות סוטה ז:ה

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם. שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב, וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן: How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River they came to Mount Gerizim and Mount Ebal, which are in Samaria along-side the city of Shechem, which is near the oaks of Moreh, as it is stated: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30), and there it states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh mentioned there with regard to Abraham are close to Shechem, so too, the oaks of Moreh mentioned here are close to Shechem. Six tribes ascended to the top of Mount Gerizim and six tribes ascended to the top of Mount Ebal, and the priests and the Levites and the Ark were standing at the bottom in the middle, between the two mountains. The priests were surrounding the Ark and the Levites were surrounding the priests, and all the rest of the Jewish people were standing on the mountains on this side and on that side, as it is stated: “And all Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side of the Ark and on that side before the priests the Levites that bore the Ark of the Covenant of the Lord” (Joshua 8:33). The Levites then turned to face Mount Gerizim and opened with the blessing: Blessed be the man who does not make a graven or molten image (see Deuteronomy 27:15), and these people and those people, i.e., the two groups standing on either mountain, answered: Amen. Then they turned to face Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15), and these people and those people answered: Amen. They continued in this manner until they completed reciting all of the blessings and curses. And afterward they brought the stones as commanded in the Torah, and they built the altar and plastered it with plaster, and they wrote on it all of the words of the Torah in seventy languages, as it is stated: “And you shall write on the stones all the words of this law clearly elucidated” (Deuteronomy 27:8), indicating that it was to be written in every language. And they then took the stones from there and came to Gilgal and slept in their lodging place.