סוטה פרק ה' משנה ג': השטח סביב ערי הלויים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

אנו ממשיכים בפרק ה' של מסכת סוטה, משנה ג'. אף משנה זו היא ממשניות "בו ביום" - אותו היום שבו דרש רבי עקיבא דרשות רבות. הפעם עוסקת הדרשה בפסוקים המדברים בעניין ערי הלויים בארץ ישראל, שנותנים להן מרווח שטח מחוץ לעיר.

שני הפסוקים העומדים זה מול זה:

"ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה" - הפסוק מונה כיוון אחר כיוון ("פאת קדמה" היא הצד המזרחי), וקובע לכל כיוון אלפיים אמה.
"מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב" - הפסוק הקודם לו קובע כי המידה היא אלף אמה מסביב לעיר.

אם כן, מהי המידה הנכונה? אי אפשר לומר שהמידה היא אלף אמה, שהרי כבר נאמר במקום אחר אלפיים אמה; ואי אפשר לומר שהמידה היא אלפיים אמה, שהרי כבר נאמר אלף אמה. הא כיצד?

שיטת רבי עקיבא:

רבי עקיבא מיישב כי אין כאן סתירה, אלא שני עניינים שונים:

"אלף אמה מגרש" - שטח פתוח שנועד להישאר פתוח, ויש בו משום יופיה של העיר.
"אלפיים אמה תחום שבת" - הלכה אחרת לגמרי: מחוץ לעיר מותר להלך עד אלפיים אמה, ומעבר לכך אין רשות להלך.

שיטת רבי אלעזר ברבי יוסי הגלילי:

רבי אלעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, חולק וסובר שאין זו נקודת ההבדל בין הפסוקים:

"אלף אמה מגרש" - שטח פתוח הנשאר כמות שהוא, כעין פארק.
"אלפיים אמה שדות וכרמים" - אין הן אמורות להישאר ריקות, אלא ייעודן לחקלאות.

מחלוקת רש"י והרמב"ם:

נחלקו רש"י והרמב"ם בהבנת דברי המשנה - האם האלפיים כוללות את האלף הראשונות:

שיטת רש"י: אלף אמה של מגרש ועוד אלף אמה של שדות וכרמים - ובסך הכול אלפיים אמה.
שיטת הרמב"ם: אלף אמה של מגרש ועוד אלפיים אמה לחקלאות - ובסך הכול שלושת אלפים אמה.

לסיכום: במשנה זו למדנו את דרשת רבי עקיבא ב"בו ביום", המיישבת את הסתירה שבין הפסוק "אלפים באמה" לפסוק "אלף אמה סביב": האלף הן מגרש, והאלפיים הן תחום שבת. רבי אלעזר ברבי יוסי הגלילי סובר שהאלף הן מגרש והאלפיים שדות וכרמים, ובהבנת מידת השטח הכוללת נחלקו רש"י והרמב"ם - אלפיים אמה או שלושת אלפים אמה.

המאמר המקורי

אות סוטה ה:ג

בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא (במדבר לה) וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ', וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם) מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף אַמָּה. הָא כֵיצַד, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָׂדוֹת וּכְרָמִים: Furthermore, on that same day Rabbi Akiva interpreted the verses with regard to the Levite cities as follows: One verse states: “And you shall measure outside the city for the east side two thousand cubits…this shall be for them the open land outside the cities” (Numbers 35:5), and another verse states: “And the open land around the cities, which you shall give to the Levites, shall be from the wall of the city and outward one thousand cubits round about” (Numbers 35:4). It is impossible to say that the area around the cities given to the Levites was only one thousand cubits, as it is already stated: “Two thousand cubits.” And it is impossible to say that two thousand cubits were left for them, as it is already stated: “One thousand cubits.” How can these texts be reconciled? One thousand cubits are to be set aside as a tract of open land surrounding the city, and the two thousand cubits are mentioned not in order to be given to the Levites, but to indicate the boundary of the Shabbat limit, beyond which it is forbidden to travel on Shabbat. This verse thereby serves as the source for the two-thousand-cubit Shabbat limit. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says otherwise: One thousand cubits were given to the Levites as an open tract of land, that could not be planted or built upon, and two thousand cubits of additional land were given to the Levites for planting fields and vineyards.