מסכת סוטה, פרק ה', משנה ב'. משנה זו, וכן שאר המשניות שבפרק, אינן קשורות לנושאה של מסכת סוטה. כולן פותחות בלשון "בו ביום", ובכל מקום שהמשנה נוקטת לשון זו - כאן ובמקומות אחרים - הכוונה היא ליום שבו מונה רבי אלעזר בן עזריה לנשיא הישיבה ביבנה במקומו של רבן גמליאל. עד אז הגביל רבן גמליאל את מי שהורשה להיכנס לבית המדרש, ובאותו יום הותרה הכניסה לכל התלמידים. כמות עצומה של תורה נלמדה באותו יום, והלכות מיוחדות יצאו ממנו - יום מיוחד בתולדות תקופת המשנה.
רש"י מבאר את הקשר למשנה הקודמת: המחלוקת בדבר המקור לכך שהבועל הנואף מושפע - הן לעניין העונש והן לעניין כך שהנואפת נאסרת עליו - אף היא נאמרה באותו יום עצמו.
דרשת רבי עקיבא:
"בו ביום דרש רבי עקיבא" - רבי עקיבא דרש את הפסוק שנאמר בטומאת כלי חרס: "וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא" - כל כלי חרס שנפל לתוכו דבר טמא, למשל עכבר מת, כל פריט הנמצא בתוכו יטמא. ומהו "יטמא"?
על כך דייק רבי עקיבא: "אינו אומר טמא אלא יטמא, לטמא אחרים" - אין הפסוק אומר שהפריטים שנכנסו לתוך כלי החרס נעשים טמאים בלבד, כלומר שהם רק הושפעו, אלא "יטמא" - שיש בכוחם לטמא אחרים. מכאן: "לימד על ככר שני שמטמא ועושה שלישי" - כיכר לחם שהיא שני לטומאה, יש בכוחה לעשות דבר אחר שלישי לטומאה, דרגה שלישית של טומאה.
וכך הדבר מתגלגל:
עכבר מת הוא שרץ, הנחשב אב הטומאה - מקור הטומאה.
עצם היותו בחלל אווירו של כלי החרס עושה את הכלי ראשון לטומאה.
כיכר לחם שנאפתה באותו תנור חרס נעשית שני לטומאה, משום שהושפעה מן הראשון שבתנור החרס.
על כך אומרת התורה "כל אשר בתוכו יטמא" - כל הנמצא בתוך התנור. ולא נאמר "טמא", שרק הושפע והוא שני, אלא "יטמא" - שיש בכוחו להעביר את הטומאה ולעשות דבר אחר שלישי.
תגובת רבי יהושע:
דרשה זו עצמה נתונה במחלוקת, וכפי שהמשנה מעירה: "אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי?" - רבן יוחנן בן זכאי כבר נפטר, ורבי יהושע כמו קורא: מי יגלה את העפר מעל עיניך, מי יחזירך לחיים, שהיית רגיל לומר: "עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי, שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא" - עתיד לבוא דור אחר שיטהר כיכר שהיא שלישי לטומאה, משום שאין לכך פסוק ומקור מן התורה.
דין שלישי לטומאה נאמר רק בדבר שהוא תרומה, וכן ההלכה בידינו: בתרומה יש דרגה של שלישי, ובשאר דברים אין. ורבן יוחנן בן זכאי אמר שבעתיד יהיו אחרים שיאמרו שאף בתרומה אין צורך בשלישי לטומאה, שכן אין לכך מקור מן הכתוב - "שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא".
ועתה נמצא ההפך הגמור: "ובא עקיבא תלמידך ומביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא" - רבי עקיבא, תלמידו, מביא מקור מן התורה לטומאת שלישי, ואף במה שאינו תרומה, שהרי הפסוק אינו מדבר בתרומה במפורש, וכביכול מוכיח שיש שלישי. וזאת ממה שנאמר "כל אשר בתוכו יטמא": כל הנמצא בתוך כלי החרס או התנור לא רק יהיה טמא, אלא אף יוכל לטמא דברים אחרים.
לסיכום: במשנה זו למדנו על דרשת רבי עקיבא ביום מינויו של רבי אלעזר בן עזריה, ובה למד מלשון "יטמא" שהשני לטומאה מטמא ועושה שלישי; ועל תגובת רבי יהושע, שהעמידה את הדרשה מול דברי רבן יוחנן בן זכאי, שסבר כי אין מקרא מן התורה לטומאת שלישי.