סוטה פרק ד' משנה ג'. במשנה א' בפרק זה ראינו כי אישה האסורה על בעלה לא מדין סוטה, אלא משום שהיא ערווה האסורה מן התורה, אין תהליך הסוטה יכול להתקיים בה כלל, ואינה שותה את מי הסוטה. תנאי הוא שתהיה זו אישה הראויה לבעלה והמתאימה לו. משנתנו פותחת בשאלה: מה הדין כאשר האיסור אינו מן התורה אלא מצווה מדרבנן?
מעוברת חברו ומינקת חברו:
המשנה עוסקת באישה שהייתה נשואה לאיש אחר, ובעלה מת או גירשה, והיא מעוברת ממנו או מניקה את תינוקה. מדרבנן אין היא מותרת להינשא עד שתלד או עד שתסיים להניק, משום שאם תיכנס להריון עלול הדבר לסכן את חיי הילד האחר.
"מעוברת חברו ומינקת חברו לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי מאיר" - לדעת התנא קמא, שהיא דעת רבי מאיר, אינה שותה משום שאסור לו להיות נשוי לה מדרבנן, ואף אינה מקבלת את כתובתה. טעמו של רבי מאיר: הנושא מעוברת חברו או מינקת חברו חייב לגרשה, ואינו יכול להחזירה לאחר זמן.
"וחכמים אומרים: יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן" - החכמים חולקים וסוברים שאין זו פרידה קבועה: הוא מפריש אותה ממנו ומחזירה לאחר זמן. הואיל ובידו לשאתה שוב, הרי היא ראויה לו ומתאימה לו, ואין המניעה אלא לשעה זו בלבד. לפיכך, אם קינא לה ונסתרה, דין סוטה לה.
איילונית, זקנה ושאינה ראויה לילד:
מקרה נוסף שמעלה המשנה: "איילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד לא שותות ולא נוטלות כתובה". איילונית היא עקרה שאינה יכולה להביא ילדים, מפני שחסרים בה החלקים החיוניים ליכולת ההולדה; זקנה - שעברה את גיל הפריון; ושאינה ראויה לילד - שאינה יכולה ללדת מסיבה אחרת, כגון שתתה משקה שגרם לה להיות עקרה. לדעת התנא קמא אף היא אינה שותה, שכן אין הבעל יכול לקיים עמה מצוות פרו ורבו.
"רבי אליעזר אומר: יכול הוא לישא אישה אחרת ולפרות ולרבות הימנה" - רבי אליעזר סובר שהיא ראויה להינשא לו, שהרי אם אין לו ילדים בידו לישא אישה אחרת ולהוליד ממנה, שמן התורה מותר לו לישא יותר מאישה אחת. חובת פרו ורבו אמנם מוטלת עליו, אך אין בכך כדי להפוך אותה לאישה שאינו יכול להיות נשוי לה, רק משום שאינה יכולה ללדת.
שאר כל הנשים:
"ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה" - כלל שכבר למדנו: כל שאר הנשים, או שהן שותות, או שאם אינן רוצות לשתות אין ביכולתן לגבות את הכתובה. אישה האומרת "איני שותה" - יוצאת בלא כתובה.
לסיכום: במשנה זו עמדנו על מי שאסורה לבעלה מחמת מצווה מדרבנן - מעוברת חברו ומינקת חברו: לרבי מאיר אינה שותה ואינה נוטלת כתובה, ולחכמים הואיל ובידו להפרישה ולהחזירה לאחר זמן, הרי היא ראויה לו ודינה כסוטה. וכן באיילונית, בזקנה ובשאינה ראויה לילד: לתנא קמא אינן שותות ואינן נוטלות כתובה, ולרבי אליעזר ראויות הן לו, שהרי יכול לישא אישה אחרת ולפרות ולרבות ממנה. ושאר כל הנשים - או שותות או שאינן נוטלות כתובה.