סוטה פרק ג' משנה ו'. משנה זו עוסקת במקרים שונים שבהם מנחת הסוטה - קרבן המנחה שהאישה מביאה - אינה יכולה לבוא לידי הקרבה.
נטמאה המנחה:
"נטמא מנחתה עד שלא קדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותפדה" - אם נטמאה המנחה בטרם ניתנה לתוך כלי החרס, כלומר קודם שהתקדשה, דינה ככל המנחות והיא נפדית. הטעם: בשלב זה אין עליה אלא קדושת דמים - ערכה קדוש, אך גופה, החומר הפיזי הממשי, טרם התקדש. משום כך ניתן להעביר את קדושת ערכה אל כסף, וזהו הנקרא פדיון המנחה.
"ואם משקדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותישרף" - אם נטמאה לאחר שכבר קידשה בכלי, דינה ככל המנחות שנטמאו לאחר שהיו בכלי החרס, ועליה להישרף.
"ואלו שמנחותיהן נשרפות":
"האומרת טמאה אני לו" - אישה שאמרה באמצע התהליך: אכן נטמאתי וזניתי. אין משקין אותה ממי הסוטה, ואף אין מקריבים את מנחתה, אלא נפסלה וטעונה שריפה.
"ושבאו לה עדים שהיא טמאה" - באו עדים והעידו שזינתה. אף כאן אינה שותה, ומנחתה אינה קרֵבה אלא נשרפת.
"ואומרת איני שותה" - אישה המסרבת לשתות, ואמרה זאת קודם שנמחקה הפרשה שבה שם ה' לתוך המים.
"ושבעלה אינו רוצה להשקותה" - הבעל חזר בו ואינו מוכן להשקותה, לאחר שכבר הביא את המנחה.
"ושבעלה בא עליה בדרך" - הבעל בא עליה בדרכם אל בית המקדש, לאחר שכבר חל עליה דין סוטה שאין ידוע אם זינתה, ובשעה שהייתה אסורה עליו. אם לא נודע הדבר אלא לאחר שכבר קידשה המנחה בכלי, אף זו מנחה הנשרפת.
"וכל הנשואות לכהנים מנחתן נשרפת":
גם מנחותיהן של סוטות הנשואות לכהנים נשרפות, וטעם הדבר נעוץ בהבדל שבין מנחת ישראל למנחת כהן:
מנחת ישראל: הכהן עושה קמיצה, לוקח מלוא קומצו ומקטיר את הקומץ על המזבח, והשאר נאכל בידי הכהנים.
מנחת כהן: אין בה קמיצה כלל ואינה נאכלת, אלא כולה נשרפת.
באשת כהן המביאה מנחה זו נוצר מעין מעמד ביניים. מצד אחד עושים בה קמיצה כדין מנחת ישראל, שכן דין הקטרת מנחת כהן נאמר בכהן עצמו; הכהן קומץ ומקטיר את הקומץ על המזבח. מצד שני, מכיוון שלבעל הכהן יש חלק במנחתה, אין השאר נאכל. לפיכך, לאחר הקטרת מלוא הקומץ על המזבח, נשרפת שאריתה - לא על המזבח כדרך מנחת כהן, אלא במקום שבו נשרפות שאר המנחות שנפסלו.
לסיכום: משנה זו מונה את המקרים שבהם מנחת הסוטה אינה קרֵבה. נטמאה קודם שקידשה בכלי - נפדית, שאין עליה אלא קדושת דמים; נטמאה לאחר שקידשה בכלי - נשרפת. וכן נשרפת מנחתן של האומרת "טמאה אני לו", של מי שבאו עליה עדים, של האומרת "איני שותה", של מי שבעלה אינו רוצה להשקותה, ושל מי שבעלה בא עליה בדרך. ולבסוף, סוטה הנשואה לכהן - קומצים ממנחתה ומקטירים את הקומץ, ואת שאריתה שורפים במקום שריפת המנחות הפסולות.