מסכת סוטה, פרק ג', משנה ה'. משנה זו מביאה את דעתו של רבי שמעון, החולק על האמור במשנה הקודמת - שלעיתים זכותה של האישה מונעת ממנה למות לאחר שתיית המים המרים.
דעת רבי שמעון:
"אין זכות תולה למים" - אין הזכות גורמת לה להישאר בחיים לאחר ששתתה את המים המרים.
וטעמו: "ואם תאמר הזכות תולה למים" - אם תרצה לומר שהזכות מצילה אותה ממי המרים, נמצא שנגרמות שתי תקלות:
"מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות" - אתה מקהה את יעילותם של המים בעיני כל הנשים השותות אותם.
"ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו" - נוסף על ההמעטה ביעילות המים, אתה מוציא שם רע על הנשים שהיו חפות מפשע ושתו.
שהרי הבריות עתידות לומר עליהן: "טמאות הן, אלא שתלתה להן זכות" - באמת נאפו, וכיצד שרדו? מפני שזכות עמדה להן והצילה אותן. משום כך קובע רבי שמעון שאין הדבר כן: אין שום זכות עומדת בשעת השתייה, ואם אשמה היא - מתה.
דעת רבי - דרך שלישית:
רבי אומר: "הזכות תולה למים" - הזכות אכן מונעת ממנה למות. אולם בו בזמן אין היא מתברכת כדרך שמתברכת אישה חפה מפשע. התורה מלמדת שאישה חפה מפשע השותה את מי הסוטה מתברכת: אם הייתה עקרה - מתחילה ללדת, ואם הייתה יולדת - יולדת בקלות יתרה, וילדיה משובחים יותר.
אישה זו לעומתה, שאשמה היא אלא שיש לה זכות, "ואינה יולדת ואינה משבחת" - אין היא זוכה ללדת ואין מצבה נעשה טוב ומשופר, "אלא מתנוונה והולכת" - להפך, היא מתחילה לדעוך, "ולסוף באותה מיתה מתה" - בסופו של דבר, לאחר תקופה ארוכה וממושכת יותר, היא מתה באותה מיתה עצמה שבה הייתה מתה אלמלא זכותה: מופיע בה החולי, גופה מתנפח וכן הלאה.
לפיכך, לשיטת רבי אין מתעוררת אף אחת מן הבעיות שהעלה רבי שמעון: מצד אחד קיימת זכות המונעת את המיתה המיידית, ומצד שני ניתן להבחין בבירור בין אישה שרק זכות תלתה לה לבין אישה שהייתה חפה מפשע באמת.