סוטה פרק ג' משנה ד'. משנה זו עוסקת בהגשמת הקללה בפועל, וכן במקרים שבהם נראה כי הקללה אינה מתקיימת.
הגשמת הקללה בפועל:
"אין הַמַּסְפֶּקֶת לשתות" - אין היא מספיקה אף לסיים את שתייתה.
"עד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת" - פניה מקבלות גוון ירוק או צהוב.
"ועֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת" - עיניה מתחילות לבלוט.
"והיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין" - גופה מתנפח עד שנראה כמלא גידים, והגידים מבצבצים ובולטים החוצה.
"והֵם אומרים: הוֹצִיאוּהָ, הוֹצִיאוּהָ - שלא תְּטַמֵּא את הָעֲזָרָה" - העומדים שם, בראותם שהדברים מתרחשים בה, מורים להוציאה מיד, כדי שלא תטמא את העזרה, היא חצר בית המקדש, מחשש שתיעשה נידה כחלק ממחלה זו.
למעשה אין היא עומדת בעזרה עצמה, אלא בשער ניקנור, המוביל מעזרת נשים אל העזרה. אף החשש שתמות אינו הבעיה, שכן גוף מת מותר לו להימצא בשער ניקנור ומשם והלאה. אולם נידה - וכן זבה, זב או יולדת, כל אותם שטומאתם יצאה מגופם או שהם באים מחמת דבר שיצא מגופם - אינם יכולים להימצא בשום מקום בהר הבית, ובכלל זה עזרת נשים. לפיכך אומרים להוציאה משם בטרם יקרה דבר.
הזכות שמעכבת:
המשנה ממשיכה: "אם יש לה זכות - תולה לה". כלומר, הזכות תולה עבורה את הפורענות, והיא תחזיק מעמד ולא תמות. דוגמה לזכות כזו מבארת הגמרא: שטרחה להביא את ילדיה ללמוד תורה, או שהמתינה לבעלה שהיה מחוץ לעיר כדי ללמוד תורה. זכות התורה מונעת ממנה למות מחמת מי הסוטה, אף אם היא אשמה באמת.
ומשך הזכות משתנה:
"יש זכות תולה שנה אחת" - זכות שתולה עבורה שנה אחת.
"יש זכות תולה שני שנים" - זכות שתולה עבורה שנתיים.
"יש זכות תולה שלוש שנים" - ולעיתים אף שלוש שנים.
לימוד תורה לבנות:
המשנה אומרת: "מכאן אמר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה" - מכאן למד בן עזאי שראוי שהבת תלמד תורה, כדי שאם תשתה ולא יקרה לה דבר אף שהיא אשמה, תדע את הרעיון שהזכות תולה, ואין הדבר מלמד שהיא נקייה מעוון.
רבי אליעזר חולק על דבריו ואומר שכל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות. וזאת משום שסבר כי הלימוד מקנה לה מידה של עורמה, ומאפשר לה לתפקד באופן שעלול להביאה למגע רב יותר עם גברים.
רבי יהושע מוסיף שאישה, ובפרט אישה נשואה, מעדיפה קב אחד - שיעור מדידה מסוים, והכוונה לכמות מינימלית של מזון גשמי - עם התיפלות, ובלבד שבעלה יהיה זמין לה לתשמיש, על תשע מידות של מזון גשמי מתוך פרישות והתרחקות ממנו. במילים אחרות: אם הדבר יגרום לבעלה להרוויח כסף רב אך להיות מחוץ לעיר, מעדיפה היא שיהיה בעיר וירוויח פחות.
שלושה שהם מבלי עולם:
רבי יהושע היה אומר ששלושה סוגי אנשים בעייתיים הם:
חסיד שוטה: אדם שחסידותו טיפשית - למשל, אישה טובעת בנהר והוא אינו מצילה משום שאינו רוצה להסתכל בה.
רשע ערום: רשע שאין רשעותו נראית על פני הדברים, אלא הוא עושה את מעשיו בערמומיות רבה, באופן שהוא נראה עדיין כצדיק.
אישה פרושה: אישה העושה עצמה סגפנית וחסידה, כשאין היא כזו כלל, ולמעשה משתמשת בכישוף. מושג זה היה מצוי בימיהם: אנשים שהיו עושים עצמם כסגפנים ומלקים את עצמם, אך כל זה פעילות חיצונית בלבד, שאינה מעידה על חסידות אמיתית.
כל אלה הם מבלי עולם, משום שאינם מה שהם נראים.