סוטה פרק ג', משנה ג'. המשנה שלפנינו עוסקת בשלושה מצבים שבהם מסרבת האישה לשתות את מי הסוטה או מודה בטומאתה, ומבחינה ביניהם לפי השלב שבו נאמרו הדברים - קודם מחיקת המגילה או לאחריה.
עד שלא נמחקה המגילה ואמרה "איני שותה":
המשנה פותחת: "עד שלא נמחקה המגילה, אמרה: איני שותה" - כלומר, המגילה שבה נכתבה פרשת הסוטה ובה שם ה' טרם נמחקה אל תוך המים, ובשלב זה מודיעה האישה שאין בכוונתה לשתות. בכך היא אינה מודה שנאפה, אלא מסרבת בלבד - ואין כופים אותה לשתות. היא נשארת אסורה על בעלה, והוא נדרש לגרשה בלא כתובה. אך מכיוון שהתהליך עצמו לא יתקיים, קובעת המשנה שני דינים:
"מגילתה נגנזת" - המגילה נטמנת בגניזה, במקום שמור, ואין משתמשים בה עוד.
"ומנחתה מתפזרת על הדשן" - המנחה נפסלת, שכן כל הבאתה הייתה לצורך תהליך שתיית המים המרים, והאישה אינה עומדת לשתותם. 'הדשן' פירושו האפר, והכוונה למקום שבעזרה שבו נשרפים דברים שנפסלו.
ממשיכה המשנה: "ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת" - אין המגילה תקפה לשמש לשתייתה של סוטה אחרת. מקור הדין בפסוק "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת", שממנו דרשו חכמים: "לה - מלמד שלשמה". כשם שגט צריך להיכתב לשם אותם גירושין דווקא, כך מגילת הסוטה צריכה להיכתב לשמה של אישה זו, ולפיכך אינה כשרה לאחרת.
נמחקה המגילה ואמרה "טמאה אני":
תרחיש שני: המגילה כבר נמחקה, ובשלב זה אמרה: "טמאה אני" - האישה מודה בניאוף. בנקודה זו אין עוד ספק, שהרי כל תכלית השתייה היא לברר את הספק אם נאפה אם לא, והיא בעצמה ביררה אותו. לפיכך "המים נשפכין" - שופכים את המים, "ומנחתה מתפזרת על הדשן" - ומנחתה, שנפסלה, נשרפת באותו מקום שבעזרה שבו נשרפים הפסולים.
נמחקה המגילה ואמרה "איני שותה":
תרחיש שלישי: הכתב שעל המגילה כבר נמחק, והאישה אינה מודה בטומאתה אלא אומרת: "איני שותה". כאן קובעת המשנה שלמדנו מן הפסוק שיש לנהוג עמה באופן אחר - מערים אותה ומשקים אותה את מי הסוטה בעל כורחה. ללשון 'מערים' נאמרו הסברים שונים, ובכללם שמבלבלים אותה, אך התוצאה אחת היא: כופים עליה לשתות. משעה ששם ה' נמחק אל תוך המים, שוב אין סירובה מועיל.
לסיכום: המשנה חילקה בין שלושה מצבים. אמרה "איני שותה" קודם מחיקת המגילה - מגילתה נגנזת, מנחתה מתפזרת על הדשן, ואין מגילתה כשרה לסוטה אחרת, מדרשת "לה - לשמה". אמרה "טמאה אני" לאחר המחיקה - המים נשפכים ומנחתה מתפזרת על הדשן, שהרי הספק נתברר מפיה. אמרה "איני שותה" לאחר המחיקה - מערימים עליה ומשקים אותה בעל כורחה.