סוטה פרק ב', משנה ה'. משנה זו עוסקת בלשון התורה, שלאחר השבעת האישה נאמר שהיא אומרת "אמן אמן". מכפילות הלשון "אמן" למדים את המושג 'גלגול שבועה': משעה שאדם מחויב בשבועה, ניתן לגלגל עליו ולהשביעו באותה שעה על עניינים נוספים. יסוד זה נוהג אף בסוטה, כפי שנראה במשנתנו.
שואלת המשנה: "על מה היא אומרת אמן, אמן?"
כלומר, אילו עניינים נוספים נכללים באמירה זו:
"אמן על האלה, אמן על השבועה" - אמן על הקללה הכלולה בכך, ואמן על השבועה שהושבעה עליה.
"אמן מאיש זה" - שלא נטמאה עם האיש שבעלה הזהיר אותה שלא תסתתר עמו.
"אמן מאיש אחר" - משעה שהיא נשבעת, יכול הבעל לגלגל עליה שבועה גם על יחסים אפשריים עם איש אחר.
"אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה" - לא בתקופת האירוסין, בטרם החלו לחיות יחד כאיש ואישה, ואף לא לאחר הנישואין.
"שומרת יבם וכנוסה" - שבועה הנוגעת לאישה שנפלה לייבום.
שבועת שומרת יבם:
מדובר באישה שנתייבמה והיא נשואה כעת ליבם. אם היבם קינא לה, הזהירה, ולאחר מכן נסתרה עם אותו אדם - כשמשקים אותה מי הסוטה אפשר להשביעה לא רק על תקופת נישואיה ליבם ("כנוסה"), אלא גם על התקופה שבה הייתה "שומרת יבם": לאחר מות בעלה, כשהייתה אסורה להינשא לכל אדם מלבד היבם. אם היבם ירצה בכך, תישבע גם שלא היו לה יחסים אסורים באותו זמן.
ראוי לציין כי דין זה הולך לשיטת רבי עקיבא, הסובר ששומרת יבם שקיימה יחסים עם אדם אחר מלבד היבם נאסרת עליו, ואינה זקוקה אלא לחליצה. אך אין הלכה כרבי עקיבא: אף שאסור לשומרת יבם לקיים יחסים עם מי שאינו היבם, אם עשתה כן אין היא נאסרת עליו - ולפיכך אין בידו להשביעה על כך.
ממשיכה המשנה: "אמן שלא נטמאתי" - שלא נבעלתי; "ואם נטמאתי" - שיבואו המים ויעשו בי את פעולתם.
מחלוקת רבי מאיר ותנא קמא:
רבי מאיר אומר כי האמירה "אמן שלא נטמאתי" כוללת אף שבועה על העתיד - שלא איטמא מכאן ולהבא, ולדעתו מי הסוטה יכולים להשפיע עליה אף בעתיד. תנא קמא חולק וסובר שאין מושג של שבועה על העתיד שתהיה לה השפעה כלשהי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין גלגול שבועה הנלמד מכפילות "אמן אמן": האישה נשבעת על האלה ועל השבועה, על האיש הזה ועל איש אחר, על תקופת האירוסין והנישואין, ואף - לשיטת רבי עקיבא - על תקופת שומרת יבם וכניסה, וכן "שלא נטמאתי" ושאם נטמאה יעשו בה המים את פעולתם. וחלוקים תנא קמא ורבי מאיר בשאלה אם נכללת בשבועה זו אף התחייבות לעתיד לבוא.