סוטה, פרק שני, משנה ד'. במשנה זו נדון בסוגי החומר שעליהם כותבים את המגילה, ובסוג הדיו שמותר להשתמש בו לכתיבתה.
החומרים שאין כותבים עליהם את המגילה:
"לא על הלוח" - לוח העשוי מעץ.
"ולא על הנייר" - הנייר שהיו רגילים לייצר מעשב, ואף נייר שיוצר מסמרטוטים.
"ולא על הדפתרא" - עור בהמה שלא עובד כראוי, כלומר עור שלא הושלם עיבודו לכדי קלף.
"אלא על המגילה" - דהיינו על הקלף בלבד, שנאמר "בספר" - וכלשון התורה, משמעו כתיבה על קלף.
סוגי הדיו הפסולים:
"לא בקומוס" - מין שרף דביק, ויש לומר שהוא הגומי הערבי.
"ולא בקנקנתום" - החומר הידוע בשם vitriol, ולמעשה מדובר בגופרת נחושת.
"ולא בכל דבר שרושם" - כל דיו קבוע, כלומר דיו הנספג בתוך הקלף ואינו ניתן למחיקה.
הדיו הכשר:
"אלא בדיו" - דיו העשוי מן האפר או מן הפחם של גפנים, של גפני יין, שניתן למחותו.
וטעם הדבר מפורש בכתוב: "ומחה" - צריך שיהיה אפשר למחות את הכתב אל תוך המים, כתב הניתן למחיקה. לפיכך אין להשתמש אלא באותו חומר הנקרא דיו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אין כותבים את המגילה על הלוח, על הנייר או על הדפתרא, אלא על הקלף בלבד, שנאמר "בספר". כמו כן אין כותבים אותה בקומוס, בקנקנתום או בכל דבר הרושם ואינו נמחק, אלא בדיו העשוי מאפר גפנים - הכל מפני הדרישה "ומחה", שהכתב יהיה בר מחיקה אל תוך המים.