סוטה פרק ב' משנה ו'. משנה זו ממשיכה בעניין גלגול השבועה, שבו משביעים את הסוטה אף על יחסים נוספים שלא היו לה. אולם משנתנו מלמדת כי ישנם מצבים שאין כוללים אותם בגלגול השבועה, מפני שאין הם עשויים לאסור את האישה על בעלה.
לשון המשנה:
"הכל שווין" - כולם מסכימים, היינו חכמים ורבי מאיר שנחלקו במשנה הקודמת: אף הם מודים בדין זה.
"שאינו מתנה עמה לא על קודם שתתארס" - אין מתנים עמה ואין משביעים אותה על יחסים שהיו לפני שהתארסה לבעלה. ואפילו היה זה אותו אדם עצמו - אין הדבר אוסרה על בעלה, שהרי אירע קודם נישואיהם.
"ולא על מאחר שתתגרש" - ואף לא על מה שאירע לאחר שהתגרשה ממנו. אם גירשה ואחר כך נשאה מחדש, אין התקופה שביניהן בכלל השבועה.
המשנה ממשיכה ומפרטת מקרה זה:
"נסתרה לאחר ונטמאה ואחר כך החזירה - לא היה מתנה עמה" - נסתרה עם איש אחר לאחר שהתגרשה, ואפשר שהיו לה עמו יחסים באותה תקופה, ולאחר מכן החזירה בעלה ונשאה מחדש. אין הוא מתנה עמה ואינו משביעה על אותה תקופה, שכן אין בכך אוסרה עליו: אין האישה נאסרת על בעלה אלא אם נישאה בינתיים לאדם אחר, ולא מחמת יחסים שהיו לה עם אחר.
"זה הכלל":
"כל שתבעל ולא הייתה אסורה לו - לא היה מתנה עמה" - כל בעילה שאין היא גורמת לאישה להיאסר על בעלה, אין הבעל מתנה עמה ואינו משביעה עליה, ואין כאן מקום לגלגול שבועה. אין ביכולתו להשביעה על דברים שאינם נוגעים במישרין ליכולתו להישאר נשוי לה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את גבולותיו של גלגול השבועה בסוטה: אין משביעים אותה על מה שקדם לאירוסין, ואין משביעים אותה על מה שאירע לאחר הגירושין - אף אם החזירה הבעל ונשאה מחדש. זה הכלל: כל בעילה שאין בה כדי לאוסרה על בעלה, אינה נכללת בשבועה.