סוטה פרק ב' משנה ג': כמה מן הפרשה נכתב על המגילה

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

סוטה פרק שני, משנה ג. משנה זו דנה במחלוקת כמה מפרשת סוטה נכתב בפועל על המגילה המשמשת בתהליך. להבנת המשנה ראוי היה לקרוא את פרשת הסוטה כולה, ואף שלא נעשה כן כעת, נזכיר כי שלושה חלקים שונים יש בה.

שלושת חלקיה של פרשת סוטה:

הקללות - החלק היסודי ביותר: האמירה לאישה שאם זנתה תהיה "לאלה ולשבועה בקרב עמה", ירכה נופלת ובטנה צבה, וזאת יעשו לה המים.
הקללות הבאות מכלל הברכות - הרמה השנייה: התורה אומרת שאם לא נאפה תהיה נקייה מן המים ותישאר בלתי נפגעת וחפה מהם. מכלל הדברים נלמד שאם נאפה - כפופה היא לאותן קללות עצמן.
ההשבעה והתשובה - החלק הפחות יסודי, שאפשר לכנותו החלק החיצוני: הוראת התורה שהכהן משביע אותה, ושעליה לענות "אמן, אמן" על אותן שבועות וקללות.

המחלוקת במשנה תהיה באיזה משלושת החלקים הללו נכלל בכתיבת המגילה.

לשון המשנה:

המשנה שואלת: "בא לו לכתוב את המגילה - מאיזה מקום הוא כותב?" - מאיזה חלק בפרשה מתחילים בכתיבה?

הדעה הראשונה במשנה, התנא קמא, אומרת: "מ'אם לא שכב איש אותך'" - שאם לא נאפה תיטהר; והפסוק ממשיך: "ואת כי שטית תחת אישך", אלא שאין הפרשה מסיימת משפט זה בעונש.

לעומת זאת "ואינו כותב" את החלק של "והשביע הכהן את האשה", משום שזו הוראה לכהן ולא חלק מן הקללה. "וכותב" - את "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה", הוא החלק היסודי שהזכרנו: שתהיה לאלה, לקללה ולשבועה, ושהמים המאררים יבואו בקרבה לצבות בטן ולנפיל ירך. אף את תגובתה, שעליה לומר "אמן, אמן", אין כותבים, שכן היא נלווית להשבעה שהיא בגדר הוראה, ואינה נכללת.

רבי יוסי: אין מפסיקים כלל, אלא כותבים את הכול - ובכלל זה ההוראה לכהן להשביעה, ואף תשובתה "אמן, אמן". זו הדעה המרחיבה ביותר.

רבי יהודה: בעל הדעה המצומצמת ביותר, ואילו התנא קמא הוא הדעה האמצעית. לשיטתו אין כותבים אלא "יתן ה' אותך לאלה ולשבועה" וכו' - שיבואו בה המים ותיפול ירכה ותצבה בטנה - ואין כותבים "אמן, אמן", ואף לא את חלק קבלתה.

לסיכום: שלוש דעות לפנינו בשאלה כמה מן הפרשה נכתב על המגילה:

התנא קמא - דרך האמצע: כולל את הקללה הנלמדת מכלל הברכה ("אם לא שכב איש אותך" - שאם לא עשתה כן נקייה היא, ומכלל הדברים שאם עשתה כן אשמה ונענשת), וכן את הקללה עצמה ממש, אך ההוראות אינן נכללות.
רבי יוסי - אף ההוראות נכללות.
רבי יהודה - אין נכלל אלא החלק המפרש מה יקרה אם נאפה.

המאמר המקורי

אות סוטה ב:ג

בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב, (במדבר ה) מֵאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ', וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְגוֹ'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה וְגוֹ'. וְכוֹתֵב יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ', וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא הָיָה מַפְסִיק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב, אֶלָּא יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ' וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: When the priest comes to write the scroll of the sota that is to be placed in the water, from what place in the Torah passage concerning the sota (Numbers 5:11–31) does he write? He starts from the verse: “If no man has lain with you, and if you have not gone astray to defilement while under your husband, you shall be free from this water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:19); and continues: “But if you have gone astray while under your husband, and if you are defiled, and some man has lain with you besides your husband” (Numbers 5:20). And then he does not write the beginning of the following verse, which states: “Then the priest shall cause the woman to swear with the oath of cursing, and the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), but he does write the oath recorded in the continuation of the verse: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away” (Numbers 5:21–22); but he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen” (Numbers 5:22). Rabbi Yosei says: He does not interrupt the verses but rather writes the entire passage without any omissions. Rabbi Yehuda says: He writes nothing other than curses recorded in the final verses cited above: “The Lord shall make you a curse and an oath among your people when the Lord will cause your thigh to fall away, and your belly to swell. And this water that causes the curse shall go into your bowels, and cause your belly to swell, and your thigh to fall away.” And he does not write the conclusion of the verse: “And the woman shall say: Amen, amen.”