סוטה, פרק שני, משנה ב. בהמשך תהליך הסוטה נעסוק כעת בכוס המים שאל תוכה תימחק פרשת סוטה הכתובה, ובה שם ה', כדי שהסוטה תשתה ממנה.
הכוס וכמות המים:
"פיילי" - מילה יוונית שמשמעה כוס, והיא עשויה מחרס, כלומר מכלי אדמה, ובכלי חדש.
"חצי לוג מים מן הכיור" - ממלאים את הכוס חצי לוג מים, מן הכיור שבבית המקדש.
רבי יהודה חולק ואומר "רביעית" - אין צורך בחצי לוג, אלא רביעית הלוג בלבד. המשנה מעירה כי דבריו עולים בקנה אחד עם שיטתו להלן: רבי יהודה ממעט בכמות הכתיבה הנכתבת על הקלף ונמחקת אל תוך המים, ומאחר שכמות הכתיבה הנמחקת מצומצמת, בהתאם לכך נדרשת אצלו גם כמות מים מצומצמת יותר.
נטילת העפר מקרקע ההיכל:
המשנה ממשיכה בתיאור התהליך: הכהן נכנס אל ההיכל, אל תוך הקודש, ופונה לימינו. שם היה מקום ברצפה בשיעור אמה על אמה, ועליו לוח (טבלה) של שיש ובו טבעת. הכהן מגביה את הלוח, נוטל עפר מתחתיו ונותנו לתוך המים - בשיעור שיהיה העפר נראה על פני המים.
מקור הדין בפסוק:
מהיכן נלמד הדבר? הפסוק אומר שנוטלים מן העפר שבקרקע המשכן. התורה מדברת במשכן ולא בבית המקדש, אך בבית המקדש הגיעו אל הקרקע לאחר הסרת האריח, ואת אותו עפר נותן הכהן על גבי המים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר הכנת המים המרים: כוס חרס חדשה, חצי לוג מים מן הכיור (ולרבי יהודה רביעית, לשיטתו הממעטת בכמות הכתיבה הנמחקת), ועפר הנלקח מתחת לוח השיש שבקרקע ההיכל ונותן על פני המים - הכול כהכנה לשתייתה את המים הללו, הידועים כמים המרים.