TheWholeTorah.aiBeta

סוטה פרק ב' משנה א': מנחת סוטה

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

סוטה פרק ב', משנה א'. משנה זו ממשיכה לדון בתהליכה של הסוטה, וכעת אנו עוסקים במנחתה - קרבן המנחה המהווה חלק מן התהליך.

הבאת המנחה בכפיפה מצרית:

"היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית" - מנחתה מובאת בתוך סל מצרי. "ונותנה על ידיה" - הסל עם המנחה שבתוכו מונח על ידיה, כדי לייגעה. אף זה חלק מן התהליך שנועד להביאה למצב נפשי שבו תודה בניאוף, שאז לא יהיה צורך למחוק את שם ה' במים, שהרי לא תשתה.

ההבדלים בין מנחת סוטה לשאר המנחות:

  1. "כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת" - כל המנחות תחילתן וסופן בכלי מקודש. הגמרא מסבירה כי אין המביא מנחה מביאה מתחילה בכלי שרת, שהרי אין נותנים דבר בכלי שרת אלא במקדש עצמו, בעזרה; אלא היה מביא את מנחתו בכלי הראוי להתקדש ככלי שרת, כלומר כלי זהב או כסף, ומשם נותנה בכלי שרת. "וזו תחילתה בכפיפה מצרית וסופה בכלי שרת" - מנחת סוטה מובאת בתחילה בסלסלה מצרית, שאינה חשובה ואינה קדושה כדי להיות כלי שרת, ורק בסופו של דבר היא נותנת בכלי שרת.

  2. "כל המנחות טעונות שמן ולבונה, וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה" - כל המנחות מובאות כשהשמן והלבונה עמן, ואילו במנחת סוטה מורה התורה במפורש שלא ליתן עליה שמן ולא לבונה.

  3. "כל המנחות באות מן החיטין, וזו באה מן השעורין" - כלל המנחות באות מן החיטים, ומנחת סוטה מן השעורים. יוצא מן הכלל הוא מנחת העומר, המובאת ביום השני של פסח מן התבואה החדשה, שאף היא באה מן השעורים.

  4. "אף על פי שהיא באה מן השעורין, היא היתה באה גרש, וזו באה קמח" - מנחת העומר הובאה טחונה דק, ולאחר שהועברה בשלוש עשרה נפות כדי לוודא שתהיה סולת דקה מאוד. מנחת סוטה, לעומתה, מובאת כקמח - קמח שעדיין מעורב בו חלק מן הסובין.

טעם ההבדל - דברי רבן גמליאל:

רבן גמליאל מעיר על הבדל זה: "כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה" - מעשיה היו מעשה בהמה, שנכנעה ליצריה הבהמיים; שהרי הבהמה אינה נאמנת לזוג אחד, ואף היא לא נהגה בנאמנות אלא כבהמה. לפיכך אף קרבנה בא ממאכל בהמה, הם השעורים, שהם מאכל בהמה יותר מן החיטים.

לסיכום: במשנה זו למדנו על מנחת הסוטה: הבאתה בכפיפה מצרית ונתינתה על ידיה כדי לייגעה, וארבעת ההבדלים שבינה לבין שאר המנחות - תחילתה בכפיפה מצרית ולא בכלי הראוי להתקדש, פטורה משמן ולבונה, באה מן השעורים ולא מן החיטים, ובאה כקמח ולא כגרש דק (בשונה ממנחת העומר). ולבסוף עמדנו על טעמו של רבן גמליאל: כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה בא ממאכל בהמה.