סוטה פרק א', משנה ו'. משנה זו ממשיכה ומתארת את המשך דרכי הניוול והביזוי שנהגו בסוטה, בטרם משקים אותה את המים המרים.
ניוול הלבוש והתכשיטים:
"היתה מכוסה לבנים - מכסה שחורים" - אם לבושה היא בבגדים לבנים, מכסים אותה בבגדים שחורים.
"היה עליה כלי זהב - מעבירין ממנה" - שרשראות, עגילים, נזמים וטבעות שעל אצבעותיה - מסירים אותם ממנה, כדי שלא תיראה יפה.
כל אלה נעשים במטרה אחת: שתיראה מכוערת ושפלה.
חבל המצרי:
לאחר מכן לוקחים חבל מצרי - חבל גס מאוד - וקושרים אותו למעלה מדדיה. תפקידו לוודא שבגדיה, שכבר נקרעו, לא ייפלו ממנה לגמרי.
מי בא לראותה?
כל הרוצה לבוא ולראותה - בא ורואה אותה בשפלותה, חוץ מעבדיה ושפחותיה. הטעם לכך: היא קרובה אליהם, ומבטם עלול להעניק לה חיזוק נפשי, ואילו כל התכלית היא להביאה למצב של שפלות, כדי שתודה על הניאוף - ולא נידרש למחוק את שם ה' אל תוך המים.
"וכל הנשים מותרות לראותה":
פשט הלשון הוא שמותר להן לראותה, אך בביאור הדברים נאמרו שני אופנים:
הגמרא מסבירה כי אין זו רשות בלבד אלא חובה - הנשים מחויבות לראותה, ועליהן בפרט לשים אליה לב.
יש המבארים כי "מותרות" אינו מלשון היתר, אלא מלשון התראה ואזהרה: מתוך שרואות אותה, הן מוזהרות.
וכפי שנאמר בפסוק, שכל הנשים תיקחנה מוסר ולקח, ולא תעשנה כזימתה וכניאופה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את המשך סדר ניוולה של הסוטה - החלפת הלבנים בשחורים, הסרת כלי הזהב, קשירת חבל מצרי מלמעלה מדדיה, והיתר הראייה לכל אדם מלבד עבדיה ושפחותיה - הכול כדי להביאה לשפלות שתגרום לה להודות, וכן את שתי הדרכים בהבנת "וכל הנשים מותרות לראותה": חובת הראייה, או לשון אזהרה והתראה, שמתוכה ייקחו כל הנשים מוסר.