אנו עומדים במשנה ד' שבפרק א' של מסכת סוטה. המשנה מתארת את המתרחש עם הגעתם של הבעל והאישה החשודה לירושלים, ואת ההליך שנועד להביא את האישה להודות בחטאה טרם שתיית מי הסוטה.
לשון המשנה:
"ויעלו אותה לבית דין הגדול שבירושלים" - מעלים אותה אל בית הדין הגדול, הוא הסנהדרין היושב בירושלים שבבית המקדש.
"ומאיימין עליה" - מפחידים אותה ומטילים עליה אימה.
"כדרך שמאיימין על עדי נפשות" - באותו אופן שבו מאיימים על העדים הבאים להעיד בדיני נפשות.
כשם שאומרים לעדי נפשות: אם ברצונך להעיד נגד אדם באופן שיביא למיתתו, עליך להבין את חומרת העניין - וכפי שמתארת המשנה במסכת סנהדרין את דרכי ההפחדה, כדי שלא יאמרו דבר שאינו אמת - כך אומרים לאישה: אם באמת נאפה, מוטב לה להודות בכך מלהכניס את עצמה למצב של סכנת חיים, שכן היא עלולה למות משתיית מי הסוטה.
"ואומרים לה: בתי":
פותחים אליה בלשון של קירוב - "בתי" - ומבהירים לה כי דברים רבים עלולים היו להביאה לחטוא. בכך שמצביעים על גורמים חיצוניים, יש תקווה שתהיה מוכנה להודות:
"הרבה יין עושה" - שתייה של יין, ותחת השפעתו ייתכן שעשתה מה שלא היה עליה לעשות.
"הרבה שחוק עושה" - צחוק וקלות ראש יתרים עלולים להביא לכך.
"הרבה ילדות עושה" - חוסר בגרות עשוי להיות הגורם.
"הרבה שכניה הרעים עושים" - שכנים רעים שהשפיעו עליה לרעה, ואין היא עצמה אדם רע. דברים קורים.
"עשה לשמו הגדול שנכתב בקדושה, שלא יימחה על המים":
ממשיכים ומבקשים ממנה שתודה למען שמו הגדול של הקב"ה, שנכתב בקדושה, ולא יימחה על המים. שהרי פרשת סוטה נכתבת על גבי קלף, ואותה כתיבה - ובכללה שמו של הקב"ה - נמחקת אל תוך המים שהיא שותה. אמנם מותר לעשות כן, שהתורה עצמה מצווה על כך, אך ראוי להימנע מכך אם אפשר. לפיכך אומרים לה: הודי בדבר, ואל תכריחי אותנו למחוק את שמו.
"ואומרים לפניה דברים שאינם כדאי לשומעה":
אומרים לפניה דברים שאינם ראויים ומתאימים שתשמע אותם - "היא וכל משפחת בית אביה" - לא היא ולא משפחתה. הגמרא מבארת שמספרים לה על מעשיהם של גדולי ישראל, שהודו בחטאיהם ולא בושו, כמעשה יהודה ותמר. אכן אין זה ראוי לשתפה בדברים אלו, ובכל זאת עושים כן מתוך תקווה שהדבר ישפיע עליה להודות בחטאה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי מעלים את האישה החשודה לבית הדין הגדול שבירושלים ומאיימים עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, כדי שתודה ולא תיכנס לכלל סכנת חיים. עמדנו על דרכי השכנוע: הצבעה על הגורמים החיצוניים שעלולים להביא לחטא (יין, שחוק, ילדות ושכנים רעים), הבקשה למען שמו הגדול שלא יימחה על המים, ואמירת דברים שאינם כדאי לשומעה - מעשיהם של גדולי ישראל שהודו בחטאיהם, כמעשה יהודה ותמר.