המשנה מביאה בשם רבי שמעון בן עזאי תיאור מפורט של טיב הפרוכת, מידותיה, עלות עשייתה ואופן הטבלתה.
תיאורה של הפרוכת:
עוביה - טפח.
אריגתה - נארגת על שבעים ושניים נימין, כלומר שבעים ושניים חוטים. ויש הגורסים "נירין" - הנירים המשמשים בתהליך האריגה, וזו גירסה אחרת של המילה.
עובי הנימה - בכל נימה ונימה עשרים וארבעה גדילים.
מידותיה - ארבעים אמה אורכה מלמעלה למטה, ועשרים אמה רוחבה. אלו מידותיה של הפרוכת המתאימה לפתח האולם, המבואה שלפני ההיכל, שהיה גובהו ארבעים אמה ורוחבו עשרים אמה.
עלותה של הפרוכת:
עלותה הייתה שמונים ושתיים ריבוא, כלומר שמונה מאות ועשרים אלף. לא נאמר במשנה מהו המטבע, אך יש להניח שהכוונה לדינרים.
בהבנת ביטוי זה נאמרו כמה אופנים:
עלותה של הפרוכת עמדה על שמונה מאות ועשרים אלף דינרים.
יש הגורסים גירסה מעט שונה בטקסט: לא "ריבוא" במובן של רבבות, אלא "ריבות" - נערות. כלומר, שמונים ושתיים נערות אורגות השתתפו בייצורה של פרוכת זו.
פירוש נוסף, על פי הגירסה המקורית: שמונה מאות ועשרים אלף הם מספר החוטים שבפרוכת.
שתי פרוכות חדשות היו עושים בכל שנה, ושלוש מאות כהנים היו משתתפים בהטבלתה במקווה.
האם שלוש מאות כהנים הם גוזמא?
הגמרא מסבירה כי המספר שלוש מאות הוא גוזמא והגזמה, ואין הכוונה אלא לכך שנדרשו כהנים רבים. כך מקובל בלשון חז"ל: כשהם מבקשים להפריז במספר, הם נוקטים במספר שלוש מאות, אף שכוונתם לכמות גדולה בלבד.
אמנם ישנו הסבר מהגר"א המחשב, שאם מציבים סביב פרוכת בגודל כזה את ידי האנשים - במונחים של טפחים - אכן יוצא המספר שלוש מאות כהנים. היה כאן מקום לידיהם של שלוש מאות כהנים סביב הפרוכת לצורך הטבלתה. לפי זה אין המספר גוזמא והגזמה: ייתכן שבפועל לא השתמשו בשלוש מאות כהנים, אך תיאורטית יכלו שלוש מאות כהנים להשתתף בתהליך ההטבלה.
פירוט החשבון:
החשבון עולה לפי הדעה שהאמה מכילה חמישה טפחים, וטפח הוא כגודל אגרופו של אדם.
היקף הפרוכת: ארבעים אמה האורך משני הצדדים ועשרים אמה הרוחב משני הצדדים - מאה ועשרים אמה.
מאה ועשרים אמה כפול חמישה טפחים - שש מאות טפחים.
לכל כהן שני טפחים, ונמצא שהמספר יוצא בדיוק שלוש מאות כהנים.
לסיכום: בשם רבי שמעון בן עזאי למדנו את תיאור הפרוכת - עוביה טפח, אריגתה על שבעים ושניים נימין ובכל נימה עשרים וארבעה גדילים, ומידותיה ארבעים על עשרים אמה כמידות פתח האולם. עמדנו על עלותה, שמונים ושתיים ריבוא, ועל שלושת האופנים בהבנת הביטוי: דינרים, נערות אורגות או מספר החוטים. כן למדנו שהיו עושים שתיים בכל שנה, ושלוש מאות כהנים היו מטבילים אותה - מספר שלדעת הגמרא הוא גוזמא, ולפי חשבונו של הגר"א הוא מספר מדויק.