שלום. במשנה ד' אנו דנים בדין הפרוכת שנטמאה. הגמרא במסכת יומא מלמדת כי שלוש עשרה פרוכות (מסכים) היו בבית המקדש השני:
שבע בשבעת שערי העזרה.
אחת בפתח ההיכל.
אחת בפתח האולם.
שתיים בקודש הקודשים.
מדברי הרמב"ם נראה כי בכל הפרוכות הללו עוסקת משנתנו, ואחרים מבינים שהמשנה עוסקת דווקא בפרוכת שהייתה לפני האולם.
פרוכת שנטמאה בוולד הטומאה:
המשנה פותחת בפרוכת "שנטמאת בוולד הטומאה" - ולד הטומאה אינו אב הטומאה, אלא ראשון לטומאה או שני לטומאה, דרגת טומאה נמוכה יותר. וההלכה היא שכלי, ובכללו פרוכת, אינו נטמא מן התורה אלא מאב הטומאה, כגון שרץ או עכבר מת, שהם אב הטומאה ומטמאים את הפרוכת מדאורייתא. ולד הטומאה, לעומת זאת, מטמא כלים לעיתים מדרבנן בלבד.
הדוגמה לכך: משקים שנגעו בשרץ נעשים ראשון לטומאה, ומדרבנן משקים טמאים מטמאים כלים. בכגון זה עוסקת המשנה - פרוכת שנטמאה בוולד הטומאה, כגון משקה שהוא ראשון לטומאה.
באופן כללי אסור להכניס כלים טמאים לעזרה. אולם כאשר הטומאה אינה אלא מדרבנן, והפרוכת נמצאת בתוך העזרה, אומרת המשנה: "מטבילין אותה בפנים" - מותר להטבילה בתוך העזרה עצמה, ואין צורך להוציאה אל מחוץ לעזרה, כיוון שלא נטמאה אלא מדרבנן. "ומכניסין אותה מיד" - אין צורך להמתין להערב שמש, שכן ההלכה היא שכל שנטמא מדרבנן ולא מדאורייתא אינו טעון הערב שמש, ואינו זקוק לחשכת אותו הלילה כדי להיטהר.
פרוכת שנטמאה באב הטומאה:
לעומת זאת, פרוכת "שנטמאת באב הטומאה" - טומאה מדאורייתא, כגון שנגעה בעכבר מת או בנבלה, פגר של בהמה גדולה יותר - "מטבילין אותה בחוץ", מחוץ לעזרה, שכן משנטמאה בטומאה מן התורה היה צריך להוציאה מיד. "ושוטחין אותה בחיל" - פורשים אותה בחיל, השטח שמחוץ לעזרה, עד שיתרחש הערב שמש, ורק משתחשך מכניסים אותה פנימה.
ואם הייתה חדשה:
ואם הייתה זו פרוכת חדשה - "שוטחין אותה על גבי האיצטבא" - פורשים אותה על גבי האיצטבא, המרפסת, באופן שניתן לראותה מרחוק, כדי שיראה העם את יופייה של הפרוכת.
לסיכום: משנתנו מחלקת בין פרוכת שנטמאה בוולד הטומאה, שטומאתה מדרבנן - ולפיכך מטבילין אותה בתוך העזרה ומכניסין אותה מיד בלא הערב שמש - לבין פרוכת שנטמאה באב הטומאה, שטומאתה מדאורייתא - ולפיכך מטבילין אותה מחוץ לעזרה ושוטחין אותה בחיל עד הערב שמש. ואם הייתה הפרוכת חדשה, שוטחין אותה על גבי האיצטבא, כדי שיראה העם את יופייה.