שקלים, פרק ז', משנה ד'. במשנה הקודמת עסקנו בבשר שנמצא באזורים מסוימים - בין בבית המקדש, בין בירושלים ובין מחוצה לה. במשנה שלפנינו נדון במקרה שבו נמצאת בהמה חיה.
"בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח":
כל בהמה הנמצאת בתחום שבין ירושלים ועד לאזור הנקרא מגדל עדר, וכן בתוך אותו מרחק עצמו מירושלים לכל רוח ורוח - דינה כמפורש להלן:
"זכרים - עולות" - אם נמצאו בהמות זכרים, מניחים שהוקדשו לעולות, שכן קרבן עולה בא מן הזכר בלבד.
"נקבות - זבחי שלמים" - אם נמצאו בהמות נקבות, אין הן יכולות להיות עולות, שהרי אין העולה באה מן הנקבה, אך כשרות הן לשלמים. לפיכך החזקה היא שהוקדשו לקרבן שלמים, וניתן להקריבן ככאלה.
"רבי יהודה אומר: הראוי לפסחים - פסחים, קודם לרגל שלושים יום":
לדעת רבי יהודה, כל בהמה הראויה להיות קרבן פסח - חזקתה שהוקדשה לפסח. ואלו התנאים שבהם היא ראויה לכך:
שתהיה זכר.
שתהיה בתוך שנתה.
שתהיה כבש או עז.
ואימתי נאמרה חזקה זו? בשלושים הימים הקודמים לרגל. בתוך שלושים יום לפני הפסח, כל בהמה שיכולה להיות קרבן פסח - מניחים שאכן לפסח הוקדשה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין הבהמה שנמצאה בתחום שבין ירושלים ומגדל עדר, וכמידתו לכל רוח: זכרים - חזקתם עולות, ונקבות - חזקתן זבחי שלמים, לפי שאין עולה באה מן הנקבה. ולדעת רבי יהודה, בהמה הראויה לקרבן פסח - זכר, בתוך שנתו, כבש או עז - חזקתה פסח, ובלבד שנמצאה בשלושים הימים הקודמים לרגל.