שקלים פרק ה' משנה ד': קניית כרטיסים לנסכים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

המשנה שלפנינו מתארת את התהליך של קניית החותמות וקבלת הנסכים בבית המקדש.

שלבי התהליך:

אצל יוחנן: מי שרצה להביא נסכים היה פונה תחילה אל יוחנן, שהיה ממונה על החותמות, כפי שלמדנו במשנה הראשונה בפרקנו. הוא נותן את הכסף ומקבל חותם תמורתו.
אצל אחיה: משם היה הולך אל אחיה, שהיה ממונה על אספקת הנסכים עצמם - המנחה, היין והשמן. הוא מוסר לו את החותם, ומקבל בתמורה את הנסכים שכנגד אותו חותם.

ההתחשבנות בערב:

בערב, לאחר שהובאו הנסכים, ואין הערב זמן הראוי לנסכים, היו שני הממונים - יוחנן ואחיה - באים זה לצד זה ומחליפים ביניהם: אחיה מוציא את החותמות השונות שקיבל מן האנשים בשעה שנתן להם את הנסכים, ומעביר אותן ליוחנן, ומקבל מידו את הכספים שכנגדן.

עודף וחסר:

היה שם עודף כסף - התועלת הנוספת הולכת להקדש.
היה שם חסר - יוחנן, שהכסף היה בידו, ומחמת בעיה כלשהי נותר בידו פחות ממה שנדרש לכיסוי כמות הנסכים שחולקה, חייב לשלם את ההפרש מביתו ומכיסו.

הטעם לכך: "ידו של הקדש על העליונה" - ההקדש לעולם אינו מפסיד, והאנשים המעורבים הם שמשלמים את ההפרש.

לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר קניית הנסכים - כסף אל יוחנן הממונה על החותמות, חותם אל אחיה הממונה על הנסכים - ואת ההתחשבנות שביניהם בערב, שבה עודף הכסף עולה להקדש וחסרונו נגבה מן הממונה, שכן ידו של הקדש על העליונה.

המאמר המקורי

אות שקלים ה:ד

מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת, נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם. בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים, וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים. וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה, וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת הַחוֹתָמוֹת וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת. וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ. וְאִם פָּחָתוּ, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה: One who seeks libations for his offering goes to Yoḥanan, the official who was responsible for the seals, and gives him the appropriate sum of money and receives a seal from him. With that seal he subsequently comes to Aḥiyya, who was responsible for the libations, and gives him Yoḥanan’s seal and receives his libations from him. In the evening, Yoḥanan and Aḥiyya would get together to reconcile their accounts, and Aḥiyya would take out the seals he had received and accept the money Yoḥanan had received in exchange for them. If the money was less than the value of the seals, they were less to him, i.e., Yoḥanan would bear the loss, and Yoḥanan would have to pay the difference to the Temple treasury from his own property. And if there was some money left over, i.e., the total money was greater than the value of the seals, they were left over to the benefit of the Temple treasury of consecrated property, as the Temple treasury always has the upper hand.