שקלים, פרק ה', משנה ב'. המשנה שלפנינו ממשיכה לעסוק בסוגי התפקידים והמשרות שהיו בבית המקדש.
"אין פוחתין משלושה גזברים":
מעולם לא היו בבית המקדש פחות משלושה גזברים. הם היו האחראים על פדיון דברים שהקדישו אנשים, ובאופן כללי כל ענייני הממון בבית המקדש התנהלו על פי דבריהם.
"ומשבעה אמרכולין":
לעולם לא היו פחות משבעה אמרכולין. בידיהם היו שבעה מפתחות לשערי העזרה, ומי שרצה לפתוח את השערים היה צריך לאסוף את כל שבעתם יחד לשם הפתיחה. מעניין שהברייתא מבארת כי נקראו אמרכולין מלשון "אמיר אלא כל" - "אמיר" בערבית הוא הנסיך וכיוצא בזה, והם היו הממונים; הרי שהמילה קשורה למילה הערבית הזאת.
הקתוליקין וסדר ההיררכיה:
המשנה מלמדת שמעל האמרכולין היו גם שני ממונים שנקראו קתוליקין. מסתבר שהשם קשור למילה הכללית catholic, שאין פירושה הדת הקתולית אלא ציון של דבר כולל ואוניברסלי, משום שאחריותם הייתה רחבה יותר. הרמב"ם מסביר שהיו חמש דרגות של היררכיה בבית המקדש:
הכהן הגדול - בראש.
הסגן - העוזר.
שני הקתוליקין.
שבעת האמרכולין.
שלושת הגזברים.
"ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משניים":
אין ממנים שום משרה או תפקיד רשמי שהוא ממונה על הציבור בענייני ממון בפחות משני אנשים. מפני כבודו של הציבור, בכל תפקיד שהוא ממונה על הציבור בענייני כספים צריכים להיות מעורבים שני אנשים לפחות.
שני יוצאים מן הכלל בלבד מונה המשנה:
"חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים" - בן אחיה, שהזכרנו שהיה הממונה על הטיפול בחולי המעיים בבית המקדש.
"ואלעזר שעל הפרוכות" - אלעזר, שהיה הממונה על הפרוכות.
"שאותן קיבלו רוב הציבור עליהם" - רוב הקהילה קיבלה את שניהם כיחידים על עצמה. אף על פי שכנראה היו צריכים לגייס כסף למטרות אלו, ואף שהדבר כלל גביית כסף מן הציבור, הותר להם לעשות כן כיחידים, מכיוון שהציבור קיבל אותם כאותם הממונים.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מספרי הממונים בבית המקדש - שלושה גזברים לענייני הממון והפדיון, שבעה אמרכולין שבידיהם מפתחות שערי העזרה, ושני קתוליקין שמעליהם - ואת חמש דרגות ההיררכיה שמונה הרמב"ם, מן הכהן הגדול ועד הגזברים. עוד למדנו את הכלל שאין ממנים שררה על הציבור בממון בפחות משני אנשים, מפני כבוד הציבור, ואת שני היוצאים מן הכלל - בן אחיה שעל חולי מעיים ואלעזר שעל הפרוכות - שהותרו ביחיד משום שרוב הציבור קיבלם עליהם.