משנה ז' דומה בעיקרה למשנה הקודמת: אף כאן מדובר באדם שנטל את הפריטים שהיו בבעלותו והקדישם, ונחלקו התנאים מהי כוונתו של המקדיש את נכסיו ורכושו להקדש - למה בדיוק אמורים הכספים לשמש, בהתאם לאופי כל פריט ופריט.
המשנה עוסקת באדם המקדיש את נכסיו ואת חפציו שיהיו הקדש. בדומה למשנה הקודמת, שבה עסקנו בדוגמת סממני הקטורת, כאן מצויות בין הנכסים בהמות הראויות להיקרב על המזבח, ובהן זכרים ונקבות. יש להקדים ולדעת: קרבן עולה אינו בא אלא מן הזכרים, ואילו שלמים באים מן הזכרים ומן הנקבות כאחד.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר סובר כי הזכרים יימכרו למי שצריכים להביא קרבן עולה, שאינה באה אלא מזכרים, והנקבות שבכלל הנכסים שהוקדשו יימכרו למי שצריכים להביא קרבן שלמים, הבא אף מנקבות. הדמים של אותן בהמות שנמכרו ייפלו לכספי ההקדש יחד עם שאר הנכסים והרכוש שהקדיש האדם, והכול יילך לבדק הבית - כלומר לאוצר הכללי של בית המקדש, המשמש לתיקון כל צורכי הבית.
נמצא, שלדעת רבי אליעזר כוונת המקדיש היא שהשווי של כל מה שהקדיש, ובכלל זה אותם דברים הראויים לשמש לקרבן עולה, יילך בסופו של דבר להקדש בדק הבית, אל הקופה הכללית.
שיטת רבי יהושע:
רבי יהושע חולק בנקודה זו וסובר כי הבהמות הראויות לקרבן, בין לשלמים ובין לעולות, הן עצמן או שוויין מיועדות לעולות, ורק שאר נכסי המקדיש הולכים לבדק הבית. לפיכך:
הזכרים שבין הנכסים - הם עצמם יוקרבו עולות.
הנקבות, שאין להביאן עולה מפני היותן נקבות, יימכרו למי שצריך להביא קרבן שלמים, שכן כל דבר הראוי לעלות על המזבח ראוי למזבח וצריך לשמש לצורכי מזבח. אלא שבדמי אותן נקבות שנמכרו לשלמים יש להביא קרבנות עולה, ולא ליתנם לבדק הבית.
שאר הנכסים שהקדיש האדם - יילכו לקופה הכללית של בדק הבית.
הכרעת רבי עקיבא:
רבי עקיבא נושא ונותן בשתי הדעות ומעדיף את שיטת רבי אליעזר על פני שיטת רבי יהושע, ומטעם זה: רבי אליעזר עקבי בדעתו, וקבע שהכול הולך לבדק הבית לפי ערכו - משתמשים בכל פריט למה שהוא מתאים, אך הערך כולו נופל לבדק הבית. רבי יהושע, לעומתו, מבחין בין הפריטים: יש דברים שהם עצמם ואף ערכם קרבים כעולות, וערכם של דברים אחרים משמש לבדק הבית.
דברי רבי פפייס:
רבי פפייס אמר שכך נמסר לו במסורת - כשתי הדעות הללו, אלא שהדבר תלוי באופן שבו הקדיש האדם את נכסיו:
"בפירש" - אם בשעה שהקדיש את כל נכסיו נקט לשון מפורשת ואמר שבהמותיו ורכושו יהיו הקדש, הרי שהבחין בין הבהמות ובין הרכוש הכללי, ואף על פי כן לא אמר שהבהמות יילכו למזבח והרכוש לבדק הבית. מכיוון שהבחין בין בהמות לרכוש ולא היה לו עניין להבחין ביניהם לעניין ייעודם, ההנחה היא שהבהמות והרכוש שווים הם וכולם מיועדים להקדש בדק הבית, כדברי רבי אליעזר. ויש מבארים שהמונח "בפירש" שבמשנה משמעו שפירש בפירוש שההקדש הוא לבדק הבית.
"ובהקדישם" - אם אינו מבחין כלל, אלא אומר סתם "נכסי יהיו הקדש", החזקה היא שהקדישם לכל דבר שהם מתאימים לו, וממילא הולכים הם מאליהם לכל מקום שהם ראויים לו, כדברי רבי יהושע. שכן אנו אומרים שכוונת האדם היא לכל מה שהדברים יהיו מתאימים לו: הבהמות ראויות למזבח, ולפיכך הן עצמן קרבות עולות או שערכן משמש להבאת עולות, ושאר הדברים הולכים לבדק הבית.
לסיכום: במשנה זו נחלקו התנאים בכוונת המקדיש את נכסיו. לרבי אליעזר, כל השווי - ובכלל זה דמי הבהמות הנמכרות לעולות ולשלמים - נופל לבדק הבית. לרבי יהושע, הזכרים עצמם קרבים עולות, ובדמי הנקבות הנמכרות לשלמים מביאים עולות, ורק שאר הנכסים לבדק הבית. רבי עקיבא מכריע כרבי אליעזר מפני עקביות שיטתו, ורבי פפייס מוסר את שתי הדעות כתלויות בלשון ההקדשה: פירש - כרבי אליעזר, הקדיש סתם - כרבי יהושע.