שקלים, פרק ד', משנה ב'. משנה זו ממשיכה לדון בדברים הנקנים מתרומת הלשכה, ולאחר מכן עוברת לדברים הנקנים משיירי הלשכה - השאריות, כלומר השקלים שנותרו בלשכה לאחר שנלקחה ממנה כל תרומת הלשכה.
הבאים מתרומת הדשן:
"פרה" - הפרה האדומה.
"שעיר המשתלח" - השעיר הנשלח ביום הכיפורים להשליכו מראש ההר.
"ולשון של זהורית" - החוט או פיסת החומר שנצבעה באדום, שהושלכה לתוך שריפת הפרה האדומה. יש להבחין בינה לבין החוט האדום שנקשר בין קרני שעיר המשתלח, הנזכר בהמשך המשנה: אותו חוט לא בא מתרומת הדשן, ואילו זה שהושלך לשריפת הפרה האדומה - כן.
כל הפריטים הללו "באין מתרומת הדשן" - נקנו מכספי תרומת הדשן.
הנבנים משיירי הלשכה:
"כבש פרה" - הכבש שנעשה עבור הפרה האדומה, שהיה מוליך מהר הבית להר הזיתים, המקום שבו נעשה כל תהליך הפרה האדומה: שחיטתה, הזיית דמה ושריפתה. כבש זה נבנה באופן שאפילו אם היה קבר תחתיו, לא היה מעביר את הטומאה, שכן נבנה בסדרת קשתות שתוכננו לחצוץ בפני הטומאה.
"וכבש שעיר המשתלח" - הרמפה ששימשה את שעיר המשתלח בעת שנשלח מהר הבית אל המדבר. רמפה זו נבנתה כדי להרחיק את האנשים שהיו מתנפלים על השליח המוליך את השעיר: היו שנהגו לתקוף אותו על שהוא מוציא את חטאיהם, וכדי למנוע בעיה זו נבנתה הרמפה.
"ולשון שבין קרניו" - חתיכת הבד האדומה שנקשרה בין קרני שעיר המשתלח.
"ואמת המים" - תעלת המים שזרמה דרך בית המקדש, שלעיתים נזקקה לתיקון.
"וחומת העיר ומגדלותיה" - חומת ירושלים ומגדלותיה.
"וכל צרכי העיר" - צרכיה השונים של העיר, כגון חפירת בורות, תיקון הרחובות ושמירת העיר.
כל אלו "בונים משירי הלשכה" - נלקחו משיירי השקלים שנותרו בלשכה שממנה נעשתה תרומת הלשכה.
דעת אבא שאול: לדעתו, כבש הפרה האדומה - "כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן". הכהנים הגדולים היו בוחרים לשלם עליו בעצמם מכספם הפרטי, שכן היה זה עניין מיוחד שרצו שייחשב כמצווה שלהם עצמם.
לסיכום: במשנה זו מנינו את הדברים הבאים מתרומת הדשן - הפרה האדומה, שעיר המשתלח והלשון של זהורית שהושלכה לשריפת הפרה; ואת הדברים הנבנים משיירי הלשכה - כבש הפרה, כבש שעיר המשתלח, הלשון שבין קרניו, אמת המים, חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר. ובסופה שיטת אבא שאול, שכבש הפרה האדומה נעשה בכספם הפרטי של הכהנים הגדולים.