שקלים, פרק ג', משנה ג'. המשנה ממשיכה לתאר את אופן נטילתה של תרומת הלשכה, ובמיוחד את יחסם של בני בית הנשיא, בית נשיא ישראל, אל תרומה זו.
לשון המשנה:
"שֶׁלְּבֵית רַבִּי גַמְלִיאֵל הָיָה נִכְנָס" - בני ביתו של רבי גמליאל, בשעה שבאו לתרום את מחצית השקל שלהם, היו נכנסים יחד עם האדם שעמד לקחת את תרומת הלשכה.
"וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו" - מחצית השקל שלו הייתה מונחת בין אצבעותיו.
"וְזָרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם" - והיה זורקו ממש לפני האדם התורם.
"וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לְתוֹךְ הַקֻּפָּה" - התורם היה מתכוון ודוחקו לתוך הקופה, כדי שמחצית השקל של רבי גמליאל תימצא בין מחציות השקל שנתרמו בפועל, ומהן נקנו הקרבנות.
מעלת השקל הנתרם בפועל:
תרומת הלשכה נלקחה תמיד בשמו של כלל ישראל, ולכל אחד ואחד היה חלק בה. ואף על פי כן היה עניין מיוחד ורעיון מיוחד בכך שהשקל שלו ישמש בפועל לקניית הקרבנות. מובן שאין ביכולתו של יחיד לקנות את כל הקרבנות - כספו אינו מספיק אלא לחלק אחד, לקרבן אחד או שניים - ואף על פי כן היה מושג לעשות כן.
הגמרא בהוריות מלמדת שיש ערך מיוחד בכך שמטבעו של אדם משמש בפועל, שכן בדרך זו קשרו אל הקרבן גדול יותר. עם זאת, אין לדבר תוקף אלא באותו קרבן מסוים, ואין הוא משפיע על שאר הקרבנות. ואף על פי כן נעשתה התאמה מיוחדת זו עבור בית רבן גמליאל.
"אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם אֶתְרוֹם":
התורם לא היה עושה את מעשה נטילת התרומה בפועל עד שהיה אומר לעומדים לפניו - אנשים שעמדו מחוץ ללשכה או ממש שם לפניו: "אֶתְרוֹם?" - כלומר, האם אטול את התרומה? "וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: תְּרוֹם, תְּרוֹם, תְּרוֹם" - והם עונים לו שלוש פעמים: טול תרומה.
לשון חכמים בשלוש:
זו דרכה של לשון חכמים, לומר דברים שלוש פעמים. אותו רעיון מצוי בקצירת העומר לצורך הקרבתו, שנעשתה באותו אופן: היו אומרים "מַגָּל זוֹ, מַגָּל זוֹ", ואומרים זאת שלוש פעמים. זהו האופן שבו נעשו הפעולות עבור הקרבנות.
לסיכום: במשנה זו למדנו על מנהג בית רבן גמליאל, שהיה זורק את שקלו לפני התורם, והתורם מתכוון ודוחקו לתוך הקופה - מתוך המעלה המיוחדת שבשקל המשמש בפועל לקניית הקרבנות, כמבואר בגמרא בהוריות. כן למדנו את סדר ההכרזה: "אתרום?", ותשובת העומדים "תרום, תרום, תרום" שלוש פעמים, כדרכה של לשון חכמים בפעולות הקרבנות.