שקלים פרק ג' משנה ב': ההיבטים הטכניים של תרומת הדשן

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

המשנה שלפנינו פותחת בתיאור הפרטים הטכניים של תרומת הלשכה, שנעשתה שלוש פעמים בשנה: הוצאת הכספים מן החדר שבו נאספו כל מחציות השקל, כדי לקנות בהם את צורכי הציבור. המשנה מלמדת שכל עניינה של תרומה זו נעשה בשלשות.

הלימוד בשלשות:

התרומה נעשתה שלוש פעמים בשנה.
בכל פעם תרמו בשלוש קופות.
כל קופה הכילה שלוש סאין.

על שלוש הקופות היה כתוב אל"ף, בי"ת, גימ"ל, כדי לזהות איזו נתרמה ראשונה, איזו שנייה ואיזו שלישית. מן הקופה הראשונה באו הכספים הראשונים שבהם השתמשו לקניות, ומשנסתיימו - עברו לקופה השנייה, וכן הלאה.

רבי ישמעאל מוסיף פרט מעניין: לא באותיות עבריות היו כותבים על הקופות, אלא באלפבית היווני - אלפא, בטא, גמא, שלוש האותיות הראשונות שבו.

לבושו של התורם:

המשנה ממשיכה ומלמדת כיצד היה נכנס האדם העוסק בתרומה, שכן עליו להיות מעל לכל חשד, שלא יאמרו שהחביא בבגדיו מן המטבעות בשעה שהיה שם. לפיכך לא נכנס:

בחלוק בעל שוליים או חפת - שמא יחביא בו כמה שקלים.
בנעל ובסנדל.
בתפילין, וכן בכל דבר שיש בו בית קיבול.
בקמיע.

כל דבר שאפשר להחביא בתוכו מטבע לא היה לבוש בו. וטעם הדבר: שמא יעני, יתהפך מזלו ויאמרו שנעשה עני בעוון מעילה בכספי הדשן; או שמא יעשיר, ויאמרו שנתעשר מגניבת תרומת הדשן. בין כך ובין כך עלול החשד לצוץ.

לכאורה ניתן היה לטעון כי חשדות אלו אינם הגיוניים, אך המשנה מלמדת שאדם מחויב להעמיד את עצמו מעל חשד של בני אדם. כשם שהוא מקפיד שלא תהיה עליו טינה או חשד כלפי מעלה - ואף שאצל הקדוש ברוך הוא אין זה בגדר "חשד", אלא כשם שאדם מבקש להיות ביחסים טובים עם הקדוש ברוך הוא, כביכול - כך עליו לבקש להיות ביחסים טובים עם בני אדם.

שני מקורות לכך מן הכתובים:

"והייתם נקיים מה' ומישראל" - פסוק שנאמר לגבי שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה, ומלמד שיש להיות נקי מחשד אף בעיני בני אדם.
"ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם" - כלשון הפסוק במשלי.

לסיכום: במשנה זו למדנו את פרטיה הטכניים של תרומת הלשכה - הלימוד בשלשות (שלוש פעמים בשנה, שלוש קופות, שלוש סאין), סימון הקופות באל"ף בי"ת גימ"ל לקביעת סדר השימוש, ודברי רבי ישמעאל שהסימון נעשה באלפא בטא גמא. עוד למדנו את ההקפדה על לבושו של התורם, שלא יהיה בו בית קיבול כלשהו, ואת היסוד הגדול העולה מכאן: חובתו של אדם לצאת נקי מחשד לא רק כלפי שמיא אלא אף בעיני הבריות.

המאמר המקורי

אות שקלים ג:ב

בְּשָׁלשׁ קֻפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָל"ף בֵי"ת גִימ"ל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אָלפ"א בֵית"א גָמל"א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר (משלי ג) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: The funds are collected from the Temple treasury chamber with three baskets, each measuring three se’a. On the baskets is written, respectively, alef, beit, gimmel, based on the order in which the baskets are filled, to indicate from which basket coins should be taken to buy sacrifices. The coins were used in the order of their collection. Rabbi Yishmael says: The letters written on them were in Greek, alfa, beta, gamma. The one who collects the funds from the chamber must not enter while wearing a cuffed garment [ḥafut], and not with a shoe, and not with a sandal, and not with phylacteries, and not with an amulet, since all of these have places into which money can be inserted. The concern is that perhaps the one collecting the funds will one day become poor, and people will say that it is because of the sin of stealing the shekels of the chamber that he became poor, as they will suspect that he stole money and hid it in those places. Or perhaps he will become rich and people will say that he became rich from stealing the funds of the chamber, even though he did not actually do so. Even though one should not suspect someone of stealing consecrated shekels, the one collecting the funds from the chamber must nevertheless take these precautions, as a person must appear justified before people just as he must appear justified before the Omnipresent [HaMakom], and it is stated: “And you shall be guiltless before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22). From here it may be inferred that it is not enough to be innocent before God; one must also be innocent before the Jewish people. Even in situations where there is little concern that one may commit a sin, the proper course is to remain above any possible suspicion of misconduct. And the verse states: “So shall you find grace and good understanding in the sight of God and man” (Proverbs 3:4).