המשנה פותחת: "המכניס מעות ואומר: הרי אלו לשקלי" - אדם המקבץ מעות פרוטה אחר פרוטה, כדי לצרף סכום מספיק למחצית השקל שלו, ואומר: כספים אלו יהיו למחצית השקל שלי. השאלה הנשאלת היא, מה דינו של הכסף אם בסופו של דבר צבר יותר מן הנדרש, יותר ממחצית השקל?
מחלוקת בית שמאי ובית הלל:
ותחילה, מהי 'נדבה'? בבית המקדש היו שופרות - קופות צדקה שבהן נתנו אנשים מטבעות למטרות שונות, וכספים אלו שימשו לקרבנות עולה. בכל שעה שלא היה דבר קרב על המזבח ולא הובאו קרבנות, היו מביאים את עולות הנדבה הללו, שבאו מן העודפים של קרבנות שונים.
"בית שמאי אומרים: מותרה לנדבה" - הכסף העודף שמעבר למחצית השקל הולך לנדבה. זאת משום שבית שמאי סוברים 'הקדש בטעות הקדש': אדם שהקדיש דבר מסוים בטעות, שמו הקדש ומעמדו מעמד הקדש. וכך אירע כאן - כל פרוטה ופרוטה שהכניס, סבר שהיא הולכת להקדש, למחצית השקל. בדיעבד התברר שלא היה בכך צורך, ואף שהייתה זו טעות, כל מה שמעבר למחצית השקל שייך להקדש, ולפיכך הוא מנוצל להבאת קרבן נדבה - עולה.
"ובית הלל אומרים: מותרה חולין" - העודף חולין הוא, משום שבית הלל סוברים 'הקדש בטעות אינו הקדש': כל שהוקדש מתוך טעות, אין בו קדושה. לפיכך כל הכספים העודפים חולין הם ואינם נחשבים הקדש.
"שאביא מהן לשקלי":
מה יהא הדין אם נקט לשון אחרת: "שאביא מהן לשקלי" - לא שכספים אלו הם עצמם למחצית השקל, אלא שמכספים אלו יביא את מחצית השקל שלו? בזה "שוין שמותרם חולין" - בית שמאי ובית הלל מודים כאחד שהעודף חולין, שהרי הוא אמר בבירור שיביא מחצית שקל מתוך הכספים הללו, וממילא שאר הכסף שמעבר לכך ודאי חולין.
בקרבן חטאת:
"אלו לחטאת" - האומר על המעות שהוא מקבץ שיהיו לקרבן חטאת שהוא חייב בו, "שוין שמותרן נדבה": בית שמאי ובית הלל מודים כאן שהעודף נחשב נדבה ואינו חולין.
"שאביא מהן לחטאת" - האומר שמכספים אלו יביא את החטאת, "שוין שמותרן חולין": בזה הכול מודים, כדרך שאמרנו לגבי השקל, שהעודף חולין. שהרי ייחד לחטאת אך את הסכום שנדרש לה, וכל שמעבר לכך הבהיר שלא יהיה הקדש, ולפיכך דינו חולין.
לסיכום: באמירת "הרי אלו לשקלי" נחלקו בית שמאי ובית הלל בדין המותר - לנדבה או לחולין, ושורש המחלוקת בשאלה אם הקדש בטעות הקדש; באמירת "שאביא מהן לשקלי" מודים הכול שהמותר חולין; ובחטאת - "אלו לחטאת" מותרן נדבה לדברי הכול, ו"שאביא מהן לחטאת" מותרן חולין לדברי הכול.
ונותרה השאלה: מדוע באומר "אלו לחטאת" מודים בית הלל שהמותר נדבה, ובעוד שבשקל אמרו שהמותר חולין? את זאת נראה במשנה הבאה.