ראש השנה, פרק ב', משנה ח'. במשנה ו' תיארה לנו המשנה כיצד היו חוקרים ובודקים את העדים שבאו להעיד על מולד הלבנה. משנתנו פותחת בשיטה שהופעלה כדי לפשט את מלאכת החקירה הזו, וממשיכה בשני מעשים שאירעו בימיו של רבן גמליאל בענייני עדות החודש.
דמויות הלבנה של רבן גמליאל:
"דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל" - לרבן גמליאל, נשיא הסנהדרין, היו דמויות של צורות שונות של הלבנה. "בטבלא ובכותל בעלייתו" - על לוח שהיה מחובר לכותל בעלייתו. "שבהן מראה את ההדיוטות" - באמצעותן היה מראה את הצורות לאנשים הפשוטים שבאו להעיד על הלבנה, "ואומר: הכזה ראית או כזה?" - האם כך ראית אותה, או כך?
דרך זו הייתה יעילה יותר עבור רבים שלא היו בקיאים בדקויות ולא ירדו לסוף כוונתו של הסבר מילולי בלבד. ההמחשה החזותית סייעה בידם למסור עדות מדויקת.
המעשה הראשון - ראייה שחרית וערבית:
"מעשה שבאו שניים ואמרו: ראינו שחרית במזרח" - שני עדים באו והעידו כי ראו את הלבנה הישנה בבוקר במזרח, במקום שבו היא צפויה להיראות, ביום העשרים ותשעה לחודש, "וערבית במערב" - ובאותו ערב, הנכנס לתוך יום השלושים, ראו את הלבנה החדשה במערב.
אמר רבן יוחנן בן נורי: "עדי שקר הם" - שכן אין זה אפשרי מבחינה פיזית שהלבנה הישנה והלבנה החדשה ייראו בסמיכות כזו זו לזו. הגמרא מבארת כי חייבות לעבור לפחות עשרים וארבע שעות שבהן אין הירח נראה כלל, בין שקיעת הירח הישן לבין הופעת הירח החדש.
אך "כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל" - כאשר הגיעו העדים ליבנה, מקום מושבה של הסנהדרין, קיבל רבן גמליאל את עדותם. הטעם לכך: רבן גמליאל ידע שראיית הירח החדש באותו לילה אפשרית בהחלט, ואילו באשר לירח הישן - ודאי טעו העדים וראו דבר מה שסברו כי הוא הירח, ולא היה.
המעשה השני - נראה בזמנו ולא נראה בליל העיבור:
"ועוד באו שניים ואמרו: ראינו בזמנו" - המשנה נוקטת לשון "בזמנו" כאשר הירח נראה ביום השלושים, כלומר שהעדים העידו שראוהו בליל השלושים, הלילה שנכנס מן העשרים ותשעה לתוך יום השלושים. "ובליל עיבורו לא נראה" - ואילו בלילה שלאחריו, הנכנס ליום העיבור, הוא היום הנוסף - יום השלושים ואחד - לא נראה הירח כלל.
מסתבר שהיה זה לילה בהיר, והציפייה הייתה שאם נראתה הלבנה החדשה בלילה הקודם, ודאי תיראה גם בלילה שלאחריו. אף על פי כן "וקיבלן רבן גמליאל", שכן ידע שראיית הלבנה החדשה בליל השלושים אפשרית; ובאשר לכך שלא נראתה בלילה הבא, ייתכן שאירע דבר מה - כיסוי ענן קל וכיוצא בזה - שמנע את ראייתה.
אמר רבי דוסא בן הורקנוס: "עדי שקר הם". את טענתו ביסס על משל: כיצד ניתן להעיד על אישה שילדה, ולמחרת היום כרסה בין שיניה - כלומר שהיא נראית מעוברת בדיוק כפי שהייתה קודם לכן, ללא כל שינוי? מן ההכרח שאין הדבר כשורה, שהרי העדים מעידים שראו את הירח החדש, ולמחרת אין הוא נראה כלל.
השיב לו רבי יהושע: "רואה אני את דבריך" - מסכים אני עמך. רבי יהושע, שהיה אב בית הדין והשני במעלה בסנהדרין, חלק אפוא על רבן גמליאל הנשיא.
לסיכום: למדנו על לוח דמויות הלבנה שהיה לרבן גמליאל בעלייתו, שבו הקל על ההדיוטות למסור עדות מדויקת; ועל שני מעשים שבהם קיבל רבן גמליאל עדים שנראו כפסולים - במעשה הראשון חלק עליו רבן יוחנן בן נורי, ובמעשה השני חלקו עליו רבי דוסא בן הורקנוס ורבי יהושע.
מחלוקת זו בין רבי יהושע לרבן גמליאל תוביל אותנו אל המשך המעשה, שאותו נלמד במשנה הבאה.