ראש השנה, פרק א', משנה ז'. משנה זו דנה בשאלה מי כשר להעיד על ראיית החודש.
לשון המשנה:
"אב ובנו שראו את החודש - ילכו" - אב ובנו שראו את הלבנה החדשה, מוטל עליהם ללכת לבית דין ולהעיד.
"לא שמצטרפין זה עם זה" - אין הכוונה שהם מצטרפים יחד לעדות אחת, שהרי קרובי משפחה הם, ולדעה זו פסולים להעיד זה עם זה.
"אלא שאם ייפסל אחד מהם - נצטרף השני עם אחר" - אם ייפסל אחד מהם, יוכל השני, שנשאר כשר, להצטרף עם אדם אחר שראה אף הוא את החודש, ואשר עדיין אין אנו יודעים עליו.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון חולק וקובע: "אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החודש" - אב ובנו וכל הקרובים כשרים להצטרף יחד ולשמש עדים על ראיית הלבנה החדשה, שלא כשאר העדויות שבתורה.
טעמו, כפי שמבארת הגמרא, נלמד מן הכתוב שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: "החודש הזה לכם" - זו מצוות קידוש החודש. מכאן למד רבי שמעון שהתורה באה ללמדנו שעדותם כשרה, אתכם השניים בלבד, אף על פי שאחים אתם.
מעשה בטוביה הרופא:
רבי יוסי מביא מעשה שהיה: "מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש בירושלים, ובנו ועבדו משוחרר" - רופא ששמו טוביה ראה בעצמו את הלבנה החדשה בירושלים, וכן בנו ועבדו המשוחרר, שדינו כדין גר.
"וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו" - הכהנים שבבית המקדש קיבלו את עדותו ואת עדות בנו, שכן סברו כרבי שמעון שקרובים כשרים; אך פסלו את עבדו המשוחרר, מפני שסברו שהעד צריך להיות מיוחס, ולעבד המשוחרר אין ייחוס כראוי.
"ובשבא לפני בית דין - קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו" - בית הדין הגדול, הסנהדרין הגדולה, שבידה ההכרעה, חלק עליהם: קיבלו את טוביה עצמו ואת עבדו המשוחרר, ופסלו את בנו, משום שחלקו על רבי שמעון וסברו שקרובים אינם כשרים להעיד על החודש.
שיטת חכמים:
חכמים החולקים על רבי שמעון סוברים שקרובים פסולים לעדות החודש. את הכתוב שנאמר למשה ולאהרן הם מפרשים באופן אחר: לא ללמד שקרובים כשרים, אלא שקביעת החודש צריכה להיעשות עם גדולי הדור וחכמיו הגדולים, והם העושים את הקביעה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אב ובנו שראו את החודש הולכים להעיד, אך לדעה הראשונה אין הם מצטרפים זה עם זה, אלא כל אחד עשוי להצטרף עם עד אחר. רבי שמעון מכשיר אב ובנו וכל הקרובים לעדות החודש, שלא כשאר עדויות שבתורה, מן הכתוב "החודש הזה לכם". מן המעשה בטוביה הרופא עולה מחלוקת בפועל: הכהנים קיבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו המשוחרר מחמת הייחוס, ואילו בית הדין הגדול קיבל אותו ואת עבדו ופסל את בנו, כשיטת חכמים הפוסלים קרובים, הדורשים מאותו כתוב שקביעת החודש מסורה לגדולי הדור.