ראש השנה, פרק א', משנה ו'. משנה זו משתפת אותנו במעשה שאירע בקשר להלכה שנשנתה במשנה הקודמת, בעניין השאלה אם כולם יכולים לצאת ולהעיד על ראיית הלבנה החדשה.
לשון המשנה:
"מעשה שעברו יותר מארבעים זוג, ועיכבן רבי עקיבא בלוד" - יותר מארבעים זוגות של עדים יצאו לדרך, ורבי עקיבא עיכב אותם בלוד ומנע מהם להמשיך ולעלות לירושלים, מפני שכבר היו שם עדים רבים דיים.
"שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים - נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" - טענתו של רבן גמליאל היא שהמונע מן הרבים לבוא ולהעיד, יוצר בכך מכשול לעתיד: איש לא ירגיש עוד שמוטל עליו לצאת לדרך, שכן יסמוך על כך שאחרים כבר יעשו זאת - ובסופו של דבר לא ילך אף אחד.
לסיכום: במשנה זו למדנו מעשה שהיה: רבי עקיבא עיכב בלוד למעלה מארבעים זוגות עדים, ורבן גמליאל השיב לו כי עיכוב הרבים עלול להכשילם לעתיד לבוא, עד שלא יימצא מי שיטרח לבוא ולהעיד.