ראש השנה, פרק ג', משנה ו'. משנה זו עוסקת בדברים שונים המתרחשים בשופר - סדק, נקב או שבר - ובשאלה אם הוא נותר כשר או נפסל.
"שופר שנסדק ודיבקו - פסול":
המשנה פותחת בשופר שנסדק. נחלקו הראשונים בהגדרת "נסדק":
רש"י: הכוונה שנשבר לשני חלקים נפרדים לגמרי.
תוספות: אף אם נסדק בצד אחד בלבד, ובלבד שנסדק לכל אורכו.
ויש מבינים: אפילו נסדק במעט, שכן דרך תקיעת השופר שהסדק ימשיך להתרחב הרבה יותר.
למרבה הצער, כשהייתי בן חמש, הפלתי בסוף היום השני של ראש השנה את שופרו של אבי, עליו השלום, שהיה בעל תוקע. השופר נסדק ונפסל, ואבי נאלץ להשיג שופר חדש - השופר שבו אני משתמש עד עצם היום הזה.
המשנה מלמדת שגם אם דיבק את השופר שנסדק והחזירו לקדמותו, פסול; ההדבקה אינה מועילה.
עם זאת, יש לציין: אם נסדק באופן שאין הסדק לאורך צדו של השופר אלא מלמעלה למטה, כל עוד נותר שיעור כזה שבאוחזו בידו עדיין נראה שופר משני הצדדים - כשר.
"דיבק שברי שופרות - פסול":
המשנה קובעת שהמדביק יחד חתיכות שונות של שופר - פסול. ואולם דין זה נאמר דווקא כאשר באף אחת מן החתיכות אין שיעור, כלומר אין בה כמות משמעותית כדי להיחשב שופר כשר בפני עצמו. אם באחת מן החתיכות יש שיעור תקיעה, די בה כשלעצמה לכשרות השופר, והדבקת החתיכות האחרות אליה אינה פוסלת בהכרח. ויש הסוברים שמשהודבקו החתיכות יחד שוב אין הוא בא משופר יחיד אחד, ולפיכך פסול.
"ניקב וסתמו":
המשנה עוסקת בשופר שניקב, כלומר נוצר בו חור, וסתמו:
אם מעכב את התקיעה - פסול: כאשר החור מונע מקול התקיעה להישמע כראוי, ואין אפשרות להשתמש בו כשופר - אף אם סתמו, פסול.
ואם לאו - כשר: אם הנקב שהיה שם קודם הסתימה לא עיכב את התקיעה מלפעול כראוי, אף אם סתם אותו - השופר כשר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דיני השופר הפגום: שופר שנסדק ודיבקו - פסול, ונחלקו הראשונים בהגדרת הסדק הפוסל, ואילו סדק מלמעלה למטה שנותר עמו שיעור שופר - כשר; המדביק שברי שופרות - פסול, אלא אם באחת החתיכות יש שיעור תקיעה, ואף בזה יש חולקים; ושופר שניקב וסתמו - הכל תלוי אם הנקב מעכב את התקיעה.