לפנינו משנה ה' בפרק ג' של מסכת ראש השנה, שעניינה ההשוואה שבין שופר של שנת היובל לשופר של ראש השנה.
"שווה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות" - ביום הכיפורים של שנת היובל היו תוקעים בשופר כדרך שתוקעים בראש השנה, ושני המועדים שווים זה לזה בשני עניינים: בתקיעה ובברכות.
"לתקיעה" - שני פירושים:
סוג השופר: לפי הבנה זו נוקט התנא קמא שבשניהם, ביובל ובראש השנה, משתמשים בשופר של יעל פשוט - קרן ישרה של עז בר, כפי שנשנה לעיל במשנה ג'.
מספר התקיעות: בשניהם סדר התקיעות שווה - תקיעה, תרועה, תקיעה, לכל הפחות שלוש פעמים, ולמעשה, כפי שאנו נוהגים בסופו של דבר, שלושים פעם.
"ולברכות": אף הברכות שוות בשניהם. כשם שבראש השנה נאמרות בתפילת מוסף מלכויות, זכרונות ושופרות, ותוקעים כנגדן, כך הדבר גם בתפילת מוסף של יום הכיפורים בשנת היובל.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק בשאלה באיזה סוג שופר משתמשים, ואומר: "בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובל בשל יעלים":
בראש השנה: תוקעים בקרני אילים, שהן מעוקלות.
ביובל: תוקעים בשל יעל, שהוא פשוט, כלומר ישר.
מכאן הטעם שאנו מבינים את פתיחת המשנה, באומרה "לתקיעה", כמתייחסת בעיקר לסוג השופר שבו משתמשים: רבי יהודה מנגיד את ראש השנה ליובל ולומד שבראש השנה תוקעים בשל זכרים, ומשמע שאף התנא קמא, שהשווה ביניהם, לכך התכוון.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי היובל וראש השנה שווים לתקיעה ולברכות - לתקיעה, בין לעניין סוג השופר ובין לעניין סדר התקיעות ומניינן; ולברכות, שבשניהם נאמרות מלכויות, זכרונות ושופרות במוסף ותוקעים כנגדן. רבי יהודה חולק וסובר שבראש השנה תוקעים בשופר של איל מעוקל וביובל בשופר של יעל ישר, ומדבריו למדנו שנחלקו בסוג השופר.