ראש השנה, פרק א', משנה ה'. משנה זו עוסקת בשאלה באילו נסיבות רשאי מי שראה את הירח החדש לחלל את השבת כדי להגיע לירושלים ולהעיד על ראיית החודש.
"בין שנראה בעליל, בין שלא נראה בעליל - מחללין עליו את השבת. רבי יוסי אומר: אם נראה בעליל, אין מחללין עליו את השבת":
שני המצבים שבמשנה:
"נראה בעליל" - הירח החדש נראה בבירור, ולפיכך ידוע לנו שאנשים רבים ראו אותו.
"לא נראה בעליל" - הירח לא נראה בבירור, ואין אנו יודעים בוודאות אם ראוהו אחרים.
שיטת תנא קמא: בשני המצבים כאחד מחלל העד את השבת ויוצא לדרכו לירושלים. אין זה נוגע רק למי שסבור כי הוא היחיד שראה את הירח, ואילו אחרים לא ראוהו; אף כאשר ברור שמאות ואלפי אנשים ראו את הירח החדש, עדיין רשאי העד לחלל עליו את השבת.
שיטת רבי יוסי: כאשר נראה הירח בעליל, ובידוע שאנשים רבים ראו אותו, אין מחללין עליו את השבת. הטעם לכך: מי שכבר נמצא בירושלים אינו נזקק כלל לנסיעה, והוא זה שיעיד על ראיית הירח החדש ועל פיו יקדשו את החודש.
לסיכום: נחלקו התנאים בדין חילול שבת לצורך העדות על החודש. לדעת תנא קמא, בין שנראה הירח בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת, אף אם רבים ראוהו. לדעת רבי יוסי, כשנראה בעליל אין מחללין, שכן העדות תימסר על ידי מי שכבר שוהה בירושלים ואינו נדרש לנסוע.