ראש השנה, פרק ד', משנה ו'. משנה זו דנה בפרטי הפסוקים הנאמרים בברכות מלכויות, זכרונות ושופרות: כמה פסוקים אומרים, אילו פסוקים ראויים להיאמר, ומהו סדרם.
מניין הפסוקים:
אומרת המשנה: "אין אומרים פחות מעשרה פסוקי מלכיות, עשרה של זכרונות, עשרה של שופרות". כלומר:
מלכויות - עשרה פסוקים העוסקים במלכותו של הקב"ה.
זכרונות - עשרה פסוקים של זכירה.
שופרות - עשר הזכרות של שופר.
ואף על פי שלכתחילה יש לומר עשרה בכל אחת מהברכות, אם אמר שלושה פסוקים ממלכויות, שלושה מזכרונות ושלושה משופרות - יצא ידי חובתו.
אילו פסוקים אין להזכיר:
אין להזכיר פסוק של מלכויות, של זכרונות או של שופרות העוסק בעונש. הפסוק הנאמר אינו צריך להיות דבר שלילי כלפי עם ישראל.
סדר הפסוקים:
לפי לשון המשנה, מתחילים בפסוקים מן התורה ומסיימים בפסוקים מן הנביאים, ובאמצע - פסוקים מן הכתובים:
שלושה פסוקים מן התורה.
שלושה פסוקים מן הכתובים.
שלושה פסוקים מן הנביאים.
ורבי יוסי אומר - לפי הדרך שהדברים מופיעים בלשון המשנה שלפנינו - שאם סיים בתורה במקום בנביאים, יצא.
גרסת הגמרא בדברי רבי יוסי:
הגמרא קובעת כי יש לשנות את הלשון במשנה שלפנינו, וכך צריכים דברי רבי יוסי להיאמר: לכתחילה יש לסיים בתורה, וכך אכן נוהגים למעשה - שלושה פסוקים מן התורה, שלושה מן הכתובים, שלושה מן הנביאים, ואחד לסיום מן התורה, ובסך הכול עשרה. ואילו אם סיים בנביא במקום בתורה - יצא ידי חובת המצווה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מניין הפסוקים בכל אחת מן הברכות - עשרה לכתחילה ושלושה בדיעבד; שאין מזכירים פסוק של פורענות; ואת סדר הפסוקים - תורה, כתובים ונביאים. כן עמדנו על מחלוקת הגרסאות בדברי רבי יוסי: לפי לשון המשנה מסיימים בנביאים, ולפי גרסת הגמרא מסיימים לכתחילה בפסוק מן התורה, ובדיעבד אף אם סיים בנביא - יצא.