ראש השנה, פרק ד', משנה ה'. משנה זו דנה בסדר הברכות של תפילת מוסף בראש השנה.
שיטת רבי יוחנן בן נורי - סדר הברכות:
המשנה פותחת: "סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם". ואלו הן:
"אבות" - הברכה שאנו חותמים אותה ב"מגן אברהם".
"וגבורות" - הברכה שאנו חותמים אותה ב"מחיה המתים".
"וקדושת השם" - היא "המלך הקדוש", "וכולל מלכויות עמהן ואינו תוקע" - זוהי דעת התנא קמא, שאת המלכויות כוללים יחד עם "המלך הקדוש", הכול מחובר יחד, ואין תוקעים בשופר בנקודה זו.
"קדושת היום ותוקע" - ברכת "מקדש ישראל ויום הזיכרון", ואז תוקעים בשופר.
"זכרונות ותוקע" - ברכת "זוכר הברית", ותוקעים.
"שופרות ותוקע" - ברכת "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים", ותוקעים.
"ואומר" - ולאחר מכן אומרים את שלוש הברכות האחרונות הנאמרות בכל שמונה עשרה:
"עבודה" - היא "רצה", החותמת ב"המחזיר שכינתו לציון".
"והודאה" - היא "מודים", החותמת ב"הטוב שמך ולך נאה להודות".
"וברכת כהנים" - היא "שים שלום", החותמת ב"המברך את עמו ישראל בשלום".
"דברי רבי יוחנן בן נורי" - זוהי שיטתו, והנקודה המשמעותית בה היא שהוא כולל את המלכויות בברכת קדושת השם, "המלך הקדוש", ואינו תוקע בשופר באותה שעה, אלא תוקע בברכת קדושת היום.
קושיית רבי עקיבא:
אמר לו רבי עקיבא: "אם אינו תוקע למלכויות, למה הוא מזכיר?" - אם אין תוקעים בשופר על המלכויות, מדוע להזכירן כלל? שהרי המלכויות, הזכרונות והשופרות, מעצם הגדרתם, באים יחד עם תקיעת השופר.
שיטת רבי עקיבא:
"אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם" - פותח באבות, החותמת ב"מגן אברהם"; גבורות, החותמת ב"מחיה המתים"; וקדושת השם, "המלך הקדוש", העומדת בפני עצמה.
"וכולל מלכויות עם קדושת היום ותוקע" - את המלכויות מצרפים לברכת קדושת היום, ואומר "מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון", שזו החתימה הנאמרת בפועל בשמונה עשרה של ראש השנה, ותוקע - מחמת המלכויות הכלולות בקדושת היום.
"זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע" - כסדר.
"ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים" - שלוש הברכות האחרונות, כדברי רבי יוחנן בן נורי.
לסיכום: ההבדל המכריע שבין השיטות הוא במיקומן של המלכויות ובמקום התקיעה. לדעת רבי יוחנן בן נורי, המלכויות נכללות בקדושת השם, "המלך הקדוש", ואין תוקעים אז, אלא בקדושת היום בלבד. ואילו לדעת רבי עקיבא, שכמותו אנו פוסקים, אומרים "המלך הקדוש" בפני עצמו ללא תקיעה, ואת המלכויות מצרפים לקדושת היום ותוקעים שם, ולאחר מכן זכרונות, שופרות ושאר הברכות.