פסחים, פרק ט', משנה ה'. המשנה מבקשת לברר: מה בין פסח מצרים לפסח דורות? אילו הבדלים היו בין קרבן הפסח שהקריבו ישראל בעודם במצרים, לבין קרבן הפסח שהקריבו לאורך הדורות?
ההבדלים שמונה המשנה:
"פסח מצרים מקחו מבעשור" - במצרים נצטוו ישראל להפריש את הפסח כבר מן היום העשירי בניסן. לדורות אמנם מוטלת חובת ביקור הקרבן מכל מום ופגם במשך ארבעה ימים, ונמצא שיש לבודקו מן העשור, אך אין צורך להפרישו בפועל לשם קרבן כבר מן העשור, כדרך שנעשה במצרים. ניתן לבדוק כל בהמה, ואם נמצאה תמימה במשך ארבעה ימים - כשרה היא לקרבן פסח. זהו ההבדל.
"וטעון הזאת הדם באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות" - הזאה זו, בחבילה של ענפי אזוב, נהגה בפסח מצרים בלבד, ואין אנו מחויבים בה; אדרבה, לדורות ניתן הדם על המזבח.
"ונאכל בחיפזון" - את קרבן פסח מצרים נצטוו לאכול במהירות ובחיפזון.
"ולילה אחד" - לכאורה קשה, שהרי אף פסח דורות נאכל ללילה אחד בלבד. מבארת הגמרא כי חסרות כאן מילים בלשון המשנה, ועיקר כוונתה: "וחימוצו נוהג יום אחד" - איסור החמץ בפסח מצרים נהג יום אחד בלבד, ט"ו בניסן, "ופסח דורות נוהג כל שבעה" - ואילו בדורות הבאים נוהג איסור החמץ בכל שבעת ימי הפסח.
לסיכום: במשנה זו נמנו ההבדלים שבין פסח מצרים לפסח דורות: לקיחת הקרבן מבעשור, הזאת הדם באגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות, אכילתו בחיפזון, ואיסור החמץ שנהג יום אחד בלבד - לעומת פסח דורות, שבו נוהג איסור החמץ כל שבעת הימים.