פסחים, פרק ט', משנה ג'. המשנה שואלת: מה ההבדלים בין קרבן הפסח הקרב בי"ד בניסן - פסח ראשון - לבין הקרב בי"ד באייר, הוא פסח שני?
ההבדלים שבין פסח ראשון לפסח שני:
איסור חמץ: בפסח ראשון אסור לאדם לראות חמץ או להחזיקו, ואין הוא רשאי להיות בעלים עליו. בפסח שני, לעומת זאת, מצה וחמץ מונחים עמו בבית, ואין כל איסור בבעלות על חמץ.
אמירת הלל באכילה: קרבן פסח ראשון טעון הלל בשעת אכילתו, כפי שנוהגים בליל הסדר, ואילו קרבן פסח שני אינו טעון הלל בשעת אכילתו.
הדינים השווים בשניהם:
הלל בשעת עשייה: זה וזה טעונים אמירת הלל בשעת עשיית קרבן הפסח בבית המקדש, ואף בפסח שני היו אומרים אותו שם.
אופן האכילה: שניהם נאכלים צלי, יחד עם מצה ומרור.
דחיית שבת: שניהם דוחים את השבת, ומותר להביאם אף בשבת.
דין טומאה: את הראשון אפשר להביא בטומאה כאשר רוב הציבור טמאים, אך בפסח שני, אף אם רוב הציבור טמאים, אין מביאים אותו בטומאה. הטעם לכך: הטומאה היא שדחתה אותו לפסח שני מלכתחילה, ואין אומרים שתשוב ותהיה היתר גם בשני. לפיכך, אם הציבור טמא, ואפילו רובו, פשוט אין מביאים את קרבן הפסח באותה שעה.
הבדלים נוספים שלא נמנו במשנה:
שלוש כתות: קרבן הפסח הראשון מובא בשלוש כתות, ואילו בפסח שני אין עושים כן.
קרבן חגיגה: בהתאם לתרחיש, היו מביאים קרבן חגיגה עם קרבן הפסח הראשון, ואילו עם פסח שני אין מביאים קרבן חגיגה.
המשנה אינה מזכירה הבדלים אלו, וכדרכה במקומות רבים - מונה היא חלק מן הדברים ולא את כולם.
לסיכום: במשנה זו למדנו את ההבדלים שבין פסח ראשון לפסח שני - איסור החמץ ואמירת ההלל בשעת האכילה; את הדינים השווים בשניהם - הלל בשעת העשייה, אכילה צלי על מצות ומרורים ודחיית השבת; את דין הטומאה שאינו נוהג בשני, מפני שהיא שדחתה אותו מלכתחילה; ואת ההבדלים הנוספים שאינם נמנים במשנה - שלוש הכתות וקרבן החגיגה.