פסחים פרק ח', משנה ה'. משנה זו דנה בסוגי טומאה שונים, שבהם נמצא האדם ביום האחרון לטומאתו ובאותו ערב עתיד להיטהר. במצב כזה מותר לשחוט עליו את קרבן הפסח, שהרי יוכל לאוכלו באותו הלילה כשהוא טהור.
זב שראה שתי ראיות:
זב הוא מי שיצאה ממנו הפרשה שאינה רגילה. הרואה הפרשה כזו פעמיים נעשה זב הזקוק לשבעה ימים נקיים כדי להיטהר. ביום השביעי הוא יורד למקווה, ובאותו הלילה הוא טהור. לפיכך שנינו: "זב שראה שתי ראיות - שוחטין עליו בשביעי שלו" - מותר לשחוט עליו את קרבן הפסח ביום השביעי הנקי שלאחר ראיותיו, שכן באותו הלילה יהיה טהור ויוכל לאכול את הפסח.
אלא שהגמרא מלמדת כי אין שוחטין עליו אלא לאחר שכבר טבל, שבשלב זה אינו מחוסר אלא הערב שמש. החשש הוא שאם ישחטו עליו קודם טבילתו, שמא יתרשל ולא ירד למקווה.
זב שראה שלוש ראיות:
הרואה ראייה שלישית חייב אף בהבאת קרבן ביום השמיני. משטבל ביום השביעי הוא טהור באותו הלילה במידה מסוימת, אך אין טהרתו שלמה: הוא קרוי מחוסר כיפורים, שכן עדיין לא הביא את קרבנותיו. בו אומרת המשנה: "שוחטין עליו בשמיני שלו" - ביום השמיני, שהוא היום שבו מביא את קרבנו, ואף על פי שעדיין לא הביאו בפועל. והגמרא מוסיפה שאין שוחטין עליו אלא אם מסר את קרבנו לבית דין, כדי שנדע שלא יתרשל מלהביאו.
המפרשים דנים כיצד ניתן להביא את הקרבן המוטל עליו לאחר קרבן הפסח, שהרי קרבן הפסח קרב אחר התמיד, ואילו שאר סוגי הקרבנות אינם קרבים אחר תמיד של בין הערביים. יישוב הדבר נידון בדברי המפרשים.
שומרת יום כנגד יום:
מכאן עוברת המשנה לסוג אחר של טומאה: אישה הרואה דם שלא בזמנה הרגיל. במחזור ההלכתי שלה ישנם שבעה ימי נידה ואחריהם אחד עשר ימי זיבה. הרואה דם בתוך אחד עשר ימי הזיבה יום אחד או יומיים נקראת שומרת יום כנגד יום: עליה לשמור יום נקי אחד לאחר ראייתה, ובאותו יום היא טובלת במקווה, ואם לא ראתה בו - טהורה היא באותו הלילה.
לפיכך שנינו: "שומרת יום כנגד יום - שוחטין עליה בשני שלה" - שוחטין עליה את קרבן הפסח למחרת, ביום שהיא שומרת כיום נקי, שבו היא טובלת ולאחר טבילתה תהיה טהורה באותו הלילה ותוכל לאכול את הפסח. ראתה שני ימים - "שוחטין עליה בשלישי", ביום השלישי, שהוא יומה הנקי היחיד.
זבה גדולה:
"והזבה - שוחטין עליה בשמיני" - זבה זו היא זבה גדולה, שראתה שלושה ימים רצופים, ולפיכך זקוקה לשבעה ימים נקיים ואף להבאת קרבן. ביום השביעי הנקי היא יורדת למקווה, ובאותו הלילה היא טהורה במידה מסוימת ורשאית לאכול תרומה, אך אינה אוכלת בקודשים - וקרבן הפסח בכלל קודשים - עד לאחר הבאת קרבנותיה ביום השמיני. וכשם שנאמר בזב, אם מסרה את קרבנותיה לבית דין, אף שעדיין לא הביאה אותם בפועל, מותר לשחוט עליה את קרבן הפסח כדי שתוכל לאוכלו באותו הלילה.
לסיכום: במשנה זו למדנו ארבעה מצבים שבהם שוחטין את קרבן הפסח על מי שעדיין לא נטהר לגמרי, מפני שיהיה טהור בלילה: זב שראה שתי ראיות - בשביעי שלו, לאחר טבילה; זב שראה שלוש ראיות - בשמיני שלו, לאחר שמסר קרבנו לבית דין; שומרת יום כנגד יום - ביום השימור הנקי שלה, בשני או בשלישי; וזבה גדולה - בשמיני שלה, לאחר שמסרה את קרבנותיה לבית דין.