פסחים, פרק ה', משנה ז'. במשנה ה' למדנו כי שחיטת קרבן הפסח נעשתה בשלוש כתות, שלוש קבוצות. משנתנו ממשיכה ומתארת את סדר כניסתן ויציאתן של הכתות, ואת אמירת ההלל שליוותה את העבודה.
סדר כניסת הכתות:
"יצאה כת ראשונה, נכנסה כת שנייה" - לאחר שסיימה הכת הראשונה את עבודתה ויצאה, נכנסה הכת השנייה.
"יצאה שנייה, נכנסה שלישית" - וכן לאחר יציאתה של השנייה נכנסה הכת השלישית.
"כמעשה הראשונה כך מעשה השנייה והשלישית" - כל הפעולות שתוארו אצל הכת הראשונה נשנו כסדרן גם בשנייה ובשלישית.
קריאת ההלל:
בשעת השחיטה והכנת קרבן הפסח "קראו את ההלל" - הלוויים שרו את ההלל, אותו הלל שאנו אומרים בליל הפסח, בשעת עשיית הקרבן.
"אם גמרו שנו, ואם שנו שילשו" - אם סיימו הלוויים את ההלל ועדיין נותרו פסחים להקריב, היו שונים אותו פעם שנייה; ואם אף לאחר הפעם השנייה נותרו קרבנות, היו משלשים ואומרים אותו פעם שלישית.
"אף על פי שלא שילשו מימיהם" - זהו הכלל, אך למעשה מעולם לא הוצרכו לאומרו בפעם השלישית, שכן הכהנים עבדו במהירות רבה והספיקו להשלים את כל העבודה בתוך שתי אמירות של הלל.
דברי רבי יהודה:
רבי יהודה מוסיף עובדה מעניינת: "מימיהם של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי כי ישמע ה', מפני שעמיה מועטין" - בכל ימיה של הכת השלישית לא הגיעו הלוויים אף לפרק "אהבתי כי ישמע ה'" שבהלל. לא זו בלבד שלא שנו ולא שילשו, אלא אפילו את האמירה הראשונה לא סיימו. והטעם: אנשי הכת השלישית היו מועטים, שכן הכול מיהרו להימנות על שתי הכתות הראשונות, ולפיכך עד שהגיעו הלוויים ל"אהבתי כי ישמע ה'" כבר הושלמה עבודתה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר כניסתן ויציאתן של שלוש הכתות, שכל אחת מהן חזרה על מעשה קודמתה; את אמירת ההלל בשעת העבודה, שנשנתה כפי הצורך ומעולם לא הוצרכה להיאמר שלוש פעמים; ואת דברי רבי יהודה, שבכת השלישית, מחמת מיעוט אנשיה, לא הגיעו הלוויים אף ל"אהבתי כי ישמע ה'".