פרק ה', משנה ג'. המשנה פותחת ברשימת אנשים שהשוחט את קרבן הפסח מתוך כוונה להאכילם ממנו - פוסל בכך את הקרבן. הטעם לכך: בקרבן פסח נאמר "איש לפי אכלו", כלומר כל אדם נמנה עליו לפי יכולתו לאכול ממנו. לפיכך, השוחט מתוך כוונה לאנשים שאינם יכולים לאכול מן הפסח - אין קרבנו כשר.
הפסולים שבכוונת השחיטה:
"שחטו שלא לאוכליו" - ששחטו לשם מי שאינו יכול לאכול ממנו, כגון חולה או קשיש.
"ושלא למנוייו" - לשם מי שאינו נמנה על קרבן פסח זה. אדם צריך להימנות מראש על פסח מסוים; ואם שלושה נמנו יחד על הקרבן, והשוחט מתכוון לאדם רביעי שלא נמנה עליו מראש - אין הפסח כשר, שהרי אותו רביעי אינו יכול לאכול מקרבן זה.
"לערלים" - ששחטו לשם מי שאין לו ברית מילה. ערל, אף שהוא יהודי, אינו יכול לאכול מקרבן הפסח.
"ולטמאים" - ששחטו לשם מי שהוא טמא, שאינו יכול לאכול מן הפסח מחמת טומאתו.
כל אלו - פסולים.
כוונה מעורבת:
מה יהיה הדין כאשר הכוונה מעורבת - הן לאלו הראויים והן לאלו שאינם ראויים?
"לאוכליו ושלא לאוכליו" - למי שיכולים לאכול מן הפסח ולמי שאינם יכולים.
"למנוייו ושלא למנוייו" - לאלו שנמנו על קרבן פסח זה ולאלו שלא נמנו.
"למולים וערלים" - לאלו שיש להם ברית מילה ולאלו שאין להם.
"לטמאים וטהורים" - לאלו שהם טמאים ולאלו שהם טהורים.
בכל אלו הקרבן כשר, משום שלכל הפחות יש בכלל הכוונה מי שיכול לאכול מן הפסח.
ואף שבמשנה הקודמת למדנו כי כוונה מעורבת של "לשמו ושלא לשמו" - לשם פסח ולשם קרבן אחר - פוסלת, אין הדברים דומים: שם הכוונה נוגעת לגוף הפסח עצמו, שהרי את קרבן הפסח עצמו הוא שוחט שלא לשמו, ולפיכך די בעירוב כוונה חלקית של שלא לשמו כדי לפסול. ואילו כאן הכוונה נוגעת לדבר שמחוץ לקרבן - לאנשים העתידים לאכול ממנו - ולכן כוונה מעורבת אינה פוסלת.
זמן השחיטה:
המשנה ממשיכה: "שחטו קודם חצות - פסול, משום שנאמר בין הערביים". השוחט את הפסח קודם חצות היום בערב פסח - פסול, שהרי נאמר בתורה שיש לשוחטו אחר הצהריים, דהיינו משש שעות ביום ואילך. למעשה אין שוחטים עד שש שעות ומחצה, בשעה שכבר מתברר שהגיע אחר הצהריים.
כפי שהזכרנו בתחילת הפרק, ייחודו של קרבן הפסח בכך שהוא נשחט לאחר התמיד של בין הערביים. ואולם אם שחטו קודם התמיד, אף שאין זה סדרו - כשר, ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד לאחר זריקת דם התמיד, ורק אז יזרוק את דם הפסח. טעם המירוס: שלא יקרוש הדם, כדי שיישאר ראוי לזריקה על המזבח.
ואף אם נזרק דם קרבן הפסח על המזבח קודם דם התמיד, אף על פי שאין ראוי לנהוג כן - כשר; אלא שמקפידים לכתחילה שדם התמיד יקדם.