פסחים פרק חמישי, משנה ב'. בקרבן פסח נקבעה הלכה מיוחדת שאינה נוהגת ברוב הקרבנות: כדי שיחול עליו שם קרבן פסח ויהיה כשר, צריכות עבודותיו להיעשות לשמה - לשם קרבן פסח. אין די בכך שהבהמה מזוהה כקרבן פסח; אם נשחטה מתוך כוונה שתהיה קרבן שלמים, שהוא סוג אחר של קרבן, נפסלה. נדרשת כוונה מפורשת שזהו קרבן הפסח.
ארבע העבודות הטעונות 'לשמה':
שחיטה - שחיטת קרבן הפסח.
קבלת הדם - קבלת הדם מצוואר הבהמה לאחר שחיטתה, לתוך כלי שרת, אחד הכלים המקודשים שבבית המקדש.
הולכה - הולכת הדם ממקום השחיטה אל המזבח.
זריקה - זריקת הדם על המזבח, במקומו המסוים.
כל ארבע העבודות הללו צריכות להיעשות לשמה, לשם ולתכלית קרבן פסח.
לשון המשנה:
"שחטו שלא לשמו, וקיבל, והילך, וזרק שלא לשמו" - שחט את הפסח לא לשם קרבן פסח אלא לשם קרבן אחר, וכן אם קיבל את הדם בכלי, הוליכו לכיוון המזבח או זרקו על המזבח שלא לשם קרבן פסח.
ולא זו בלבד, אלא אף בכוונה מעורבת:
"לשמו ושלא לשמו" - עשה אחת מן העבודות תחילה לשם קרבן פסח, ובד בבד הייתה בדעתו גם כוונה שלא לשם קרבן פסח.
"שלא לשמו ולשמו" - עשאה תחילה שלא לשם קרבן פסח, ולאחר מכן לשם קרבן פסח.
בכל המקרים הללו הקרבן "פסול": אין הוא כשר, לא יצא בו ידי חובת מצוות קרבן פסח, ויש לשורפו במקום שבו שורפים את כל הקרבנות הפסולים.
המשנה מבארת כיצד מצטיירות שתי המחשבות הללו:
"לשם פסח ולשם שלמים" - זהו "לשמו ושלא לשמו": חשב תחילה שהוא לשם קרבן פסח, ולאחר מכן לשם קרבן שלמים, שאף שהוא דומה לקרבן פסח, אין שלמים קרבן פסח.
"לשם שלמים ולשם פסח" - זהו "שלא לשמו ולשמו": חשב תחילה לשם קרבן שלמים, ולאחר מכן לשם קרבן פסח.
לסיכום: קרבן הפסח טעון כוונת 'לשמה' בארבע עבודותיו - שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה. עשה אחת מהן שלא לשמו, או שעירב בה כוונת לשמו ושלא לשמו בכל סדר שהוא, הפסח פסול, ואינו יוצא בו ידי חובתו.