פסחים, פרק ד', משנה ו'. משנה זו דנה בסוגי מלאכה שמותר לעשותם בערב פסח, אף במקום שבו נהגו שלא לעשות מלאכה כבר בבוקרו של יום הארבעה עשר.
שיטת רבי מאיר:
"כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר - גומרה בארבעה עשר" - מלאכה שהחל בה אדם ביום שלפני הארבעה עשר, רשאי הוא להשלימה בארבעה עשר, אף במקום שנהגו בו שלא לעשות מלאכה בבוקר. ואולם, לפי הגמרא אין היתר זה אמור אלא במלאכה שהיא לצורך המועד ונצרכת ליום טוב; במלאכה שאינה נצרכת ליום טוב, אין הלכה זו חלה.
"אבל לא יתחיל בה בתחילה בארבעה עשר, אף על פי שיכול לגומרה" - אין להתחיל מלאכה חדשה בארבעה עשר, ואף אם ניתן להשלימה קודם חצות ולסיימה כבר בשעות הבוקר. רק מלאכה שהיא המשכה של מלאכה קודמת הותרה.
שיטת חכמים - שלוש אומניות:
"וחכמים אומרים: שלוש אומניות עושין מלאכה בערב פסח עד חצות" - שלושה סוגי בעלי מלאכה רשאים לעשות את מלאכתם בערב פסח עד חצות, אף במקום שבו אין עושים מלאכה קודם חצות. הרא"ש מבאר כי אלו רשאים לעסוק במלאכתם אף אם התחילו בה בארבעה עשר עצמו - שלא כדברי רבי מאיר, שאין מתחילים מלאכה בארבעה עשר - ובלבד שיוכלו לסיימה עד חצות.
וטעם הדבר: שלוש מלאכות אלו נחשבות לצורך המועד במידה מרובה יותר, שכן יש מצבים שבהם הותרו אף בחול המועד עצמו, אם כי בנסיבות מסוימות. ומאחר שיש להן קולא בפסח ובחול המועד, מקילים בהן יותר בערב פסח.
"ואלו הן: החייטין והספרים והכובסין":
החייטין - התופרים. בחול המועד מותר לתפור דברים מסוימים כשאין הדבר נעשה במעשה אומן, ולפיכך בארבעה עשר התירו זאת אף על ידי אומן, שכן בארבעה עשר מקילים יותר.
הספרים והכובסין - במסכת מועד קטן שנינו שהבא ממדינת הים או היוצא מבית האסורים מותר לו להסתפר ולכבס את בגדיו בחול המועד. לפיכך הותר להסתפר ולכבס בארבעה עשר קודם חצות היום, אף במקום שבדרך כלל אין עושים בו מלאכה עד חצות.
הוספת רבי יוסי ברבי יהודה:
"רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף הרצענין" - הסנדלרים, העוסקים במלאכת עור הנעליים. טעמו: מאחר שבחול המועד הותר להם לתקן את נעליהם של עולי הרגלים שעלו לירושלים ליום טוב, בערב פסח - שבו מקילים יותר - הותר להם אף לעשות נעליים חדשות.
וטעם חכמים החולקים עליו: אין ללמוד היתר של תחילת מלאכה מהיתר של סוף מלאכה. תיקון הנעליים שהותר בחול המועד אינו אלא סופו של התהליך, ואין ללמוד ממנו היתר לעצם ההתחלה של עשיית נעליים חדשות. ואילו רבי יוסי ברבי יהודה סבור שאפשר ללמוד מזה על זה, ולפיכך התיר אף לרצענים לעשות את מלאכתם בערב פסח.
לסיכום: במשנה זו נחלקו התנאים אילו מלאכות מותרות בערב פסח במקום שנהגו שלא לעשות בו מלאכה. לדעת רבי מאיר, מלאכה שהתחיל בה קודם הארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, ובלבד שהיא לצורך המועד, אך אין מתחילים בה בתחילה. לדעת חכמים, שלוש אומניות - חייטים, ספרים וכובסים - עושים מלאכתם עד חצות ואף מתחילים בה בארבעה עשר, מפני שמלאכות אלו הותרו במידה מסוימת אף בחול המועד. ורבי יוסי ברבי יהודה הוסיף אף את הרצענים, ונחלקו עליו חכמים בשאלה אם למדים תחילת מלאכה מסוף מלאכה.