פסחים, פרק ג', משנה ד'. משנה זו עוסקת באופן שבו יש לבצע בפועל את תהליך הלישה והאפייה של החלה.
דעת רבן גמליאל:
רבן גמליאל אומר: "שלוש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו" - שלוש נשים רשאיות ללוש את הבצק בעת ובעונה אחת, ולאפות באותו תנור עצמו אחת אחר השנייה. אף שנוצר בכך עיכוב, שכן בשעה שאחת אופה ממתינות שתי חברותיה לתורן, ומאחר שכולן עוסקות באותו שלב בעצמו הן נזקקות להמתין לתנור זו אחר זו - אין רבן גמליאל חושש לכך.
דעת חכמים:
חכמים חולקים ומורים כי המתנה זו עלולה להביא את הבצק לידי חימוץ, ולפיכך: "שלוש נשים עוסקות בבצק, אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה". שני טעמים בדבר: העיסוק המתמיד בבצק מונע ממנו להחמיץ, ונוסף על כך כל אחת מהן נמצאת בשלב אחר של התהליך:
"אחת לשה" - לשה את הבצק.
"ואחת עורכת" - מסדרת ומכינה את המצות.
"ואחת אופה" - אופה בתנור.
באופן זה מתנהל התהליך ברציפות וללא המתנה, וכל אחת עוסקת בבצק בשעה שהמלאכה מתקדמת - וממילא פוחת החשש שיבוא לידי חימוץ.
הערתו של רבי עקיבא:
רבי עקיבא מחזק את עמדת חכמים שאין להקל בדבר, ומוסיף: "לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שווין":
"לא כל הנשים" - אין כל האופות עובדות באותו אופן ובאותה מהירות.
"ולא כל העצים" - אין העצים מספקים את אותה מידת חום.
"ולא כל התנורים" - אין התנורים שווים ביכולת האפייה ובמהירותה.
משום כך יש לעשות כמיטב היכולת כדי למנוע מן הבצק להחמיץ, ולפיכך מצדד רבי עקיבא בדעת חכמים, שראוי שכל אחת תעסוק בחלק אחר של התהליך ולא שתעמודנה כולן באותו שלב.
זה הכלל:
לסיום מלמדת המשנה כלל למעשה, כיצד לנהוג כאשר מבחינים בבצק שהחל להחמיץ: "זה הכלל: תפח - תלטוש בצונן" - אם ניכר שהבצק תפח, כלומר החל להתפשט ולהתנפח, יש להכות בו בידיים במים קרים, ופעולה זו עוצרת את תהליך התסיסה.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבן גמליאל וחכמים באופן ניהול הלישה והאפייה: לדעת רבן גמליאל שלוש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו, ואילו לדעת חכמים על כל אחת לעסוק בשלב אחר - לישה, עריכה ואפייה - כדי שהעיסוק בבצק יהיה מתמיד וללא המתנה. רבי עקיבא מסייע לחכמים ומדגיש שאין הנשים, העצים והתנורים שווים זה לזה. ולבסוף נקבע הכלל: בצק שתפח - מלטשים אותו בצונן כדי לעצור את החימוץ.