פסחים פרק עשירי, משנה ח'. המשנה מתקדמת לקראת סופה של ההגדה וסדר הלילה, וקובעת: "ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".
"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן":
אין לסיים את אכילת קרבן הפסח באפיקומן - בקינוח מכל סוג שהוא, המסלק את טעם הקרבן מן הפה. בגמרא נחלקו האם דין זה חל גם על המצה הנאכלת בזמן הזה במקום קרבן הפסח, הנקראת 'אפיקומן'. להלכה נפסק כדעה שאף לאחר אכילת האפיקומן אין אוכלים דבר: מים מותר לשתות, אך רצוננו שטעם המצה יישאר בפה, כשם שרצו שיישאר בו טעם קרבן הפסח.
חבורה שישנה באמצע האכילה:
המשך המשנה הולך בשיטת רבי יהודה, שאין חבורה אחת אוכלת את הפסח בשני מקומות. מכאן השאלה שבה עוסקת המשנה: מה הדין כאשר בני החבורה נרדמו באמצע האכילה - האם השינה נחשבת כמעבר למקום אחר?
"ישנו מקצתן - יאכלו" - אם רק חלק מבני החבורה נרדמו, כשיתעוררו רשאים לחזור ולאכול, שכן שאר בני החבורה לא הסיחו דעתם מהיותם חלק מאכילת קרבן פסח זה.
"כולן - לא יאכלו" - אם כל בני החבורה נרדמו, אין הם אוכלים עוד, שהרי הדבר כמי שמתחיל מחדש במקום אחר.
דעת רבי יוסי:
רבי יוסי מסייג וקובע: "נתנמנמו - יאכלו, נרדמו - לא יאכלו". הגמרא מגדירה 'נתנמנם' כמי שאינו שקוע בשינה עמוקה - אם קוראים לו בשמו הוא מסוגל להשיב. בהבנת סייגו של רבי יוסי נאמרו שני אופנים:
רבי יוסי מחמיר: הדין שנאמר במקצת החבורה - שיכולים לחזור ולאכול - נאמר דווקא כשהתנמנמו. אך אם נפלו לשינה עמוקה, אף כשיתעוררו לא יוכלו להמשיך ולאכול, ואף שהאחרים לא נרדמו.
רבי יוסי מקל: מה שנאמר שאם ישנו כולן אינם ממשיכים לאכול, נאמר דווקא בנרדמו בשינה גמורה. אך אם רק נתנמנמו קמעא, אפילו עשתה כן החבורה כולה, רשאים להמשיך ולאכול.